יש כמה מותגים שבכל פעם שאני נתקלת בהם בדבר הקסום הזה שנקרא “האינטרנט”, הם גורמים לי לשאול “מדוע?” – מדוע הם עדיין מצליחים להתקיים? חלקם מותגים שאנחנו אוהבות לשנוא (אך עדיין לקנות מהם) וייתכן שבחלק מהמקרים אזעזע את עולמכן כשאומר לכן שהם פשוט לא באים לי בטוב. תכינו את המזלגות, כי זה עומד להיות Roast עסיסי במיוחד!

✛ Too Faced: טו פייסד הוא מותג טרללה שלאחרונה כיף לשנוא, כי הם מוציאים קולקציות של חדי קרן, בתולות ים או פרי האהבה האסור בין חדי קרן ובתולות ים שגורמות לנו לשאול: “למה זה טוב?”. יש לי מין קטע כזה, שאם אני מוציאה 30 ומשהו דולרים על מוצר איפור, אני רוצה שייראו שהוצאתי 30 ומשהו דולרים על מוצר איפור, אני לא רוצה שזה ייראה כמו איפור לילדים.

תוסיפו לכך את העובדה שטו פייסד מוציאים קולקציות בקצב שבו אני טוחנת חטיפים ואת העובדה המצערת במיוחד שהם לא הוציאו אף מוצר ראוי מאז שנת 2014 וקיבלתן לובה מבולבלת מאוד שתוהה למה אנשים עדיין ממשיכים לממן את השיט הזה?

✛ בנפיט: מותג נוסף שהפסיק לייצר מוצרים ראויים אי שם בשנת 2014 בערך. יש לי חשד שכל התקציב על פיתוח מוצרים הולך על נסיעות ומהלכי שיווק ראוותניים, כמו למשל הפסטיבל שעשו סביב השקת מסקרה אומללה. חוץ מזה, אפשר לדבר על אריזות הקופסה הענקיות שלהן? מה לעזאזל אדם סביר וממוצע עם מקום אחסון סביר וממוצע אמור לעשות עם הדבר הזה?

✛ קולורפופ: אני יודעת שבטח אערער את עולמכן עם הסעיף הזה ואולי אפילו תרגישו נסערות, קו חם ייפתח למי שרוצה לדבר על כך בסיום הפוסט. הפעם אין לי שום דבר נחרץ נגד המותג, אלא שברמה האישית לא חוויתי איתו שום הצלחה. המוצרים זולים וזה נכון, אבל בפועל, הסכום המצטבר שהוצאתי על מוצרים שלא ממש התאימו לי הוא מבאס. כמו כן, לאחרונה זה מרגיש לי כאילו כל שני וחמישי הם מוציאים פלטות חדשות שנראות בדיוק אותו דבר, מה הסיפור עם זה?

✛ Glam Glow: גלאם גלואו מחזקים את הקונספט לפיו מסיכות הן סתם משהו פאן לשים על הפנים ולעשות איתו סלפי, כאשר אין שום תועלות או משמעות לרכיבים שאתן מניחות על הפנים. בגדול, כל מותג שמשווק מסיכות נצנצים הוא מותג פח בעיניי ואתן לא תשכנעו אותי שדווקא “מסיכת הלחות שלו נחמדה” או “מסיכת הבוץ שלו עוזרת לפצעונים”. הייתה לי תקופה עם המסיכה הכסופה, בימים בהם חשבתי שזה מגניב לקלף מסיכה כסופה מהפנים והייתה לי תקופה עם המסיכה הלבנה בימים בהם חשבתי שזה מגניב לייבש את הפצעונים שלי ונחשו מה? הכל דרעק.

✛ LUSH: לאש הוא מותג שמצליח לעשות רושם חיובי מאוד, במיוחד לאחר הביקור בחנויות המפנקות שלהם – אבל אחרי שהוצאתי בשנים עברו סכום שלא ראוי להוציא במקומות כאלה, אני שואלת את עצמי על מה המהומה? פצצות האמבטיה של המותג הן מלכלכות וגרועו0ת, הטיפוח שלהם לעור הפנים הוא ברובו לא טוב. בנוסף, יש שם מלא מרקמים מוזרים ומוצרים משונים עם כל מיני דרכי שימוש מיוחדות שגורמות לי לרצות לומר “הניחו לי, אני רק רוצה לשטוף את הפנים, ללבוש חלוק וללכת לישון!”.

✛ Aesop: זה מותג שממש הפיל אותי בפח מכיוון שבתחילת הדרך, הייתי בטוחה שאני עושה צעד חיובי מאוד לטובת עור מאוזן יותר בכך שאני משתמשת במוצרים הנקיים לכאורה של המותג. יש פה ושם יציאות טובות, אני לא אומרת שהכל רע, אבל אני בהחלט אומרת שזה יקר מדי, לא מספיק טוב ובעיקר אפשר למצוא המון אלטרנטיבות נקיות באמת וזולות יותר בשוק.

✛ נטשה דנונה: בכנות, לא הייתה לי שום בעיה עם נטשה דנונה, גם סביב ההתנערות שלה לכאורה מהשוק הישראלי. איפור ופוליטיקה הם שני תחומים שלא מעניין אותי לערבב יחד ואני גם מרגישה שתמיד העליהום כאן סביב הנושא לא בא לי בטוב. זה היה דווקא כשהיא הודיעה לקהל הישראלי שהיא מוכנה ברוב נדיבותה ליישר קו למחירים של המוצרים בארץ עם המחירים של המוצרים בחו”ל שגרם לי לתהות – אז למה בעצם זה לא קרה קודם? תוסיפו לזה תגי מחיר שגם בחו”ל אני לא רואה שום הצדקה לממן אותם, מרקמים שימריים מדי שאני לא רוצה להתקרב אליהם והשמועה אודות השינוי לרעה בפורמולה של הצלליות – ותקבלו מותג שלא מעניין אותי בשום צורה.

אז זו הרשימה לבינתיים, אבל תהיו בטוחות שיש לי עוד הרבה בוץ לזרוק, רוצות פוסט המשך? כתבו לי בתגובות!