הקטע הזה שאני בלוגרית כבר שמונה שנים הוא שכל אסונות האופנה הכי מביכים שלי מתועדים באינטרנט. מה שעצוב אפילו יותר הוא שאת כל הממצאים שאציג בפניכן כאן הם למעשה אאוטפיטים שהצגתי בבלוג כדבר שראוי להתגאות בו וחשבתי שהם באמת ובתמים סימן לסטייל וטעם טוב.
מצד שני, לא ממש בא לי להיות שיפוטית כלפי עצמי: הייתי בחורה שבאה מרקע לא פשוט ולכן אני חושבת שבחרתי לעשות בחירות אופנתיות אמיצות, שלא לומר תמוהות, כדי לייחד את עצמי ולמצוא את הקול האישי שלי, מכיוון שאופנה באמת ובתמים הייתה המפלט שלי. במשך הרבה מאוד שנים הושפעתי מאוד מבלוגי אופנה בסגנון רטרו שהיו נפוצים מאוד בעבר ופחות היום וכתוצאה מכך יצא שחייתי בניתוק מוחלט מהמציאות היומיומית וממה שהיה נהוג ללבוש. מה גם שזו הייתה גם תקופה קצת שונה, טרום תקופת אינסטגרם ואינספור אתרי אונליין.
יש לציין שבאותן השנים הייתי אשפית יד שניה ברמה שיכולתי לצוד בגדי מעצבים במחיר מגוחך באיביי. בהמשך הפכתי לסוג של שגרירה לא רשמית לשוק האגדי באשדוד שבסמוך אליו התגוררתי במשך כמה שנים טובות ולאסוס, אותו גיליתי לדעתי בין הראשונות בארץ, כבר בשנת 2009. זה גרם לכך שהארון שלי היה מיש מש של כל מיני פריטים מכל מיני עשורים וגם של כל מיני מידות שלא בהכרח התאימו לי ועם הקדמה כל כך מפוארת, אתן בטח סקרניות לצפות בתמונות הקשות.
זה לוק קצת קשה לעיכול, שלא רלוונטי בשום צורה לאקלים הישראלי או לחיים פה בארץ. הוא הושפע באופן ישיר מהבלוגים שהייתי עוקבת אחריהם באותה תקופה ואין שום סיכוי שהייתי יוצאת ככה שוב מהבית בשום נסיבות ומצד שני, סכמת הצבעים פה יפיפייה ויש פה תיאום מופתי ממש שאפילו משתווה לאנאליות של הבלוגים מאותם הימים.
אילו הייתי לובשת שמלה מנומרת היום, הייתי ללא ספק זורקת מעל ג’קט בייקר וסניקרס – הלוק המתוק הזה בשילוב עם המנומר? לא.
אני זוכרת בבירור שצדתי את השמלה הזו במשך שבועות באיביי מכיוון שזו הייתה קולקציה במהדורה מוגבלת של Anna Sui לאנת’רופולג’י אותה היה קשה מאוד להשיג ובפועל מה שקרה זה שלבשתי אותה פעם אחת ומכרתי אותה, מכיוון שלא באמת קניתי בגדים שתאמו את אורח החיים שלי.
גם זה לוק רטרו הארדקור אפילו עם תסרוקת וינטג’ קומפלט, רק שהפעם זה גם די מכוער בעיניי. התיק אגב שוכב אצלי בארון גם עכשיו וכך יצא שהיום זה אקססורי די מבוקש.
הבעיה עם הסטייל שלי באותם הימים זה שהייתי מתאהבת ברעיון ללבוש פריט מסוים או בסיפור שעומד מאחורי אותו פריט – כי להבדיל מהשיט שאנחנו קונות היום באסוס ובזארה, לפריטים אכן היה סיפור. אך זו מלכודת מסוכנת להישאב לתוכה כי זה גרם לי להתהלך ברחוב לבושה בשמלות כאלו ואי אפשר לומר שהתהלכתי בהן בחופשיות: תמיד הרגשתי חוסר נוחות וחששתי שאנשים מסתכלים עליי.
זה כבר לוק לכאורה מודרני ואני דווקא מבסוטה על הצבע הקורלי. זו אחת השמלות הראשונות שקניתי באסוס מ-2009 בערך והיום כנראה לא הייתה עולה לי על האף. הנעליים היו פריט של מארני שצדתי כחדשות או כמעט חדשות לחלוטין מאיביי, כי הייתי מלכת הבידים, זוכרות? בכל מקרה, אני עדיין לא עפה על הלוק ויחסית לעובדה שהייתי ככל הנראה בת 22 כשזה צולם – זה קצת טו מאץ’ בעיניי.
מאחר שהייתי קונה פריטי וינטג’ בערימות, זה אומר שאת רובם לא טרחתי להתאים למימדי גופי גם כשכבר קניתי אותם בגודל מגוחך – מה שגרם לכך שלבשתי אותם פעם אחת, הצטלמתי בהם והעברתי הלאה. השמלה הזו, סיריאלסי, מה זה קו המותן הזה? אם זכור לי נכון הייתי באותם ימים מידה 34 והשמלה הייתה 42. איך זה היה נראה לי סביר?
אני מסתכלת על הלוקים שלי מפעם והכל נראה לי כל כך מסובך: לא הייתי יוצאת מהבית בלי גרביונים אטומים, קרדיגן צבעוני, סיכה, שרשרת ותיק בצבע תואם. מדוע. מעייף אותי אפילו לחשוב על רמת מורכבות כזו בבגדים שלי היום.
זה דווקא לוק מגניב בעיניי ומאוד לא טיפוסי לאותם ימים, אלה גם שורטים מזארה! לא זכור לי שנהגתי לקנות בזארה באותם ימים. אולי קצת טו מאץ’ חום בעיניי אבל בגדול הייתי מתלבשת ככה גם היום.
גם זה לוק שאמור להיות כבר קצת מודרני יותר אבל בפועל משהו בג’קט ובסוודר הזה מתמנון שהיה ראוי לשרוף שנים קודם לכן – מרגיש לי מרושל. כמה שפרי נראית פה צעירה!
זה היה באזור 2011 ואני מרגישה דווקא שהשיער הקצר עשה לי טוב מכיוון שהרגשתי שאני נראית קצת בוגרת יותר ולכן ויתרתי על הלוקים המתוקים. אני מבסוטה על הלוק הזה מאוד וחצאית התחרה הזו הייתה מהסיקסטיז ואחת הפיסים היפים שהיו לי.
אותו כנ”ל
בואי חמודה, את משוטטת לך בשכונה הכי קשוחה באשדוד, לא בדיוק ב”חלף עם הרוח”.
לא הכל שחור, גם זו הייתה שמלה מהסיקסטיז או אפילו מהפיפטיז והיא הייתה ממש אייקונית באוסף שלי עד שהפכה לקטנה מדי עבורי (וכשמביטים בהיקף המותן שלי בה מבינים מדוע).
מהשמלה הזו הסכמתי להיפרד ממש לאחרונה אחרי ששמרתי אותה במשך שנים למרות שלא לבשתי אותה עוד. זו שמלת מעטפת של DVF מהאייטיז וההוכחה שגם ידעתי לצוד פריטים קלאסיים כשממש רציתי.
זה כבר לוק נחמד יותר בעיניי עם נעלי החד קרן של ג’פרי קמפבל שמוכיחות שגיליתי חדי קרן לפני שכולם הפכו את זה לטרנד בלתי נסבל ועדיין, זה לוק מאוד בוגר לבת 22, לא?
אני חושבת שזה אחד מהלוקים הראשונים שעלו לבלוג אי שם ב-2009, מה שאומר שהייתי בת 21, האמת? הוא לא מפריע לי ונראה לי יחסית מוצלח לזוועות האחרות שראינו כאן אבל בתקריבים ראיתי ששוב התעקשתי על כל מיני סיכות ושרשראות פנינים מטופשות.
זה אחד הלוקים שזכורים לי הכי הרבה מהבלוג באותן שנים, אני חושבת שזה כי הוא סימן את המעבר שלי מלוקים קצת מודרניים יותר אך הרבה פעמים לא ברורים וממש נסיוניים – ללוקים שחזקים בוינטג’. השמלה הזו ממנגו והיא הייתה שמלת תחרה יפיפייה אבל כמו תמיד – האבזור המצועצע הוא זה שהפיל אותי. ראוי לציין שלא הייתי מוכנה ללבוש היום סטרפלס גם אם חיי היו תלויים בכך.
אין לתאר, אפילו את הפוזות הליידי לייק שחזרתי במחווה לכל התקופות שכל כך אהבתי. להזכיר לכן שאני בת 22 בלוק הזה?
את הלוק הזה אני דווקא מחבבת יותר: זו לא שמלה שהייתי לובשת היום אבל לפחות היא מונחת טוב, במידה שלי ואין פה מנת יתר של אקססוריז מצועצעים.
כאן אנחנו כבר ברמת גן, ממש בסמוך למעבר שלי בשנת 2012. אני חושבת שאלה השאריות של הלוק המתקתק שלי עם העקבים התואמים כי די מהר הבנתי שזה לא ממש תואם את אורח החיים כאן. צעדתי ונסעתי יותר מאשר באשדוד וקצב החיים המהיר יותר גרם לי להבין שצריך לבצע ��ם התאמות בלבוש. בתקופה שלאחר מכן עשיתי מעין Reset לארון כי לא ממש ידעתי מה לעשות עם עצמי וזה גרם לכך שבמשך פרק זמן מסוים לבשתי בעיקר שמלות משמימות ונעלי בובה, עד שגיליתי את הסטייל שלי מחדש, במתכונת אורבנית יותר.
כאן כבר אפשר לראות לוק מודרני יותר אבל עדיין עם כל אותם אקססוריז חמודים ומתואמים. איף.
משעשע לומר את זה על הלוקים שלי משנת 2014 והלאה, כי זו לא בדיוק היסטוריה עתיקה – אבל גם אליהם אני לא מתחברת. שמלות יקרות ומעוצבות זה נחמד ולגמרי ראיתי בזה גם איזה עניין אידיאולוגי, אבל בסופו של דבר יש כאן יותר מדי צבעים, יותר מדי פרינטים ויותר מדי חדי קרן. זה כבר ללא ספק הרבה יותר נוח ומותאם לחיי העיר, שזה כבר נחמד – אבל זה גם ממש לא אני.
זה לוק שלגמרי הרגשתי שהתחפשתי בו אבל בפועל יצא אחד המוצלחים שאי פעם היו לי, אולי זה דווקא סגנון ששווה להמשיך לחקור.
צילום: מעין חיים
זה הלוק שלי בזמן האחרון והיו כמה סיבות שהביאו לכך:
✛ ובכן, אני כבר לא בת 22. מצד שני אני עדיין צעירה מאוד ובא לי להתלבש בצורה צעירה. אני מוצאת שככל שהזמן חולף, פחות ופחות יש לי צורך להתקשט יתר על המידה.
✛ הרגלי הקניות שלי השתנו ואני קונה פריטים רק אם ברור לי מראש שהם ישתלבו עם שאר המלתחה שלי ולא רק עם פריט נוסף אחד. אני קונה היום במונחים של “החזר השקעה” מה שבכלל לא היה עובר לי בראש פעם. אני מרגישה שהיום המלתחה שלי מדברת בשפה אחידה ואין בה כמעט “פיסים” מיוחדים, מה שאולי ייראה משעמם לחלק מכן, אבל גם אין לי כל כך הרבה הזדמנויות ללבוש פריטים מיוחדים ואני לא רואה הצדקה לקיומם.
✛ יש עד היום בלוגי אופנה בחו”ל שמציגים בגדים מפוארים, אבל אני מוצאת שההשראה האמיתית שלי כרגע היא בלוגי אופנת רחוב שעדיין מראים שאפשר להתלבש בצורה נוחה ויפה. השראת הסטייל האולטימטיבית שלי כרגע היא ליזי מ-Shot from the street.
✛ אני בעלת עסק היום, אז אמנם אני עדיין עוסקת בתחום הלייף סטייל ואין לי באמת חובה לשום קוד לבוש – לא בא לי להגיע לפגישות כשאני לבושה כמו דמות.
✛ אני מאוד מקועקעת היום, מה שאומר שיש לי קישוטים משלי ואין לי צורך בעוד. אני מרגישה היום די משונה ללבוש שמלות פרחוניות צבעוניות עם קעקועים פרחוניים צבעוניים מהחשש שאיראה כמו טפט… פרחוני וצבעוני.
איך הסטייל שלכן השתנה לאורך השנים? מוזמנות לשתף בתגובות!
Comments
דר
30/10/2018
דפקת לי את השכל והזכרת לי שפעם שורטס עם גרביונים אטומים היה כל חיי. מזל שהתפקחת ועכשיו ווישליסט האסוס כולל ג’ינסים, טישרטס ומכנסיי עור (או דמוי עור). אפשר כבר חורף?
Luba Shraga
30/10/2018
שכחת מגפיים מכוערים!
רעות דומיניץ
30/08/2017
איזה פוסט, לובה… כמה נוסטלגיה.
אז גם אני וותיקה. ויש פה לפחות 3 או 4 תמונות שזכרתי מאז.
זה לא פחות ממדהים לראות את האבולוציה של הסטייל שלך.
אהבתי אותך בכל תקופה, כי תמיד הבאת משהו שונה ומיוחד ואחר.
גם את הסטייל הנוכחי אני אוהבת מאוד!
מחכה לפוסט נוסף בסגנון הזה בעוד עשר שנים… 😉
רעות
Lee
25/08/2017
אני עוקבת אחרי הבלוג שלך ממש מימיו הראשונים, כשנתקלתי בו בפורום אופנת נשים בתפוז.
מאוד אהבתי את הסגנון שלך בהתחלה, אם כי לא ראיתי שם פריט אחד שהייתי לובשת בעצמי, ואולי בגלל זה. היה בו משהו יחודי ומקסים בעיניי.
כבר אינני עוקבת אחרי בלוגים בכלל, ואינסטגרם לא מעניין אותי,
אבל לבלוג שלך אני עוד חוזרת לפעמים, ותמיד נהנת ממה שאני רואה
Luba Shraga
25/08/2017
הו וואו, אופנת נשים בתפוז! איזה גל נוסטלגיה. לא הייתי פעילה שם באופן מיוחד, אבל זה ללא ספק אפיין את התקופה. כיף לדעת שאת עדיין מבקרת מפעם לפעם 🙂
אזעקת טרנד: אביזרי קש – FASHION TAILS MAG
4/07/2017
[…] שעקבה אחרי אבולוציית הסטייל שלי בוודאי נתקלה בתיק קש מהסיקסטיז שכיכב שוב ושוב […]
מה לבשתי החודש? יוני 2017 – FASHION TAILS MAG
1/07/2017
[…] ההופעה הבאה קצת פחות עבדה לי, אם כי אני מתה על המכנסיים, מתה על החולצה וגם השילוב שלהם יחד הוא בסך הכל בסדר – אבל היה יכול להיות יותר קולי. רציתי מאוד לשלב אדום עם ורוד, שזה מעין ביג נו נו ידוע בעולם האופנה אבל אני אוהבת מאוד. החולצה היא אחת ממציאות האיביי הראשונות שלי אי שם לפני תשע שנים, זו חולצה מקורית של לאנווין וצדתי אותה בזמנו ב-250 ש”ח בלבד, אז התחיל גם טירוף ציד המציאות שלי מאיביי. […]
Adi Assaf
26/06/2017
אני עוקבת מ2011, אז קניתי את האייפון הראשון שלי ואיתו בא האינסטגרם מהר.. פוסט סופר מגניב ואופנתי הזכיר לי נשכחות 🙂
Luba Shraga
26/06/2017
הו וואו, ותיקה, כבוד!
תמר
22/06/2017
אמנם הבלוג שלי קיים רק שנתיים, אבל עדויות לזוועות מן העבר יש גם אצלי ברחבי הרשת 🙃 פוסט ענק!
Luba Shraga
22/06/2017
תודה בייב!
החיים עצמם
20/06/2017
פוסט מעולה! לא הכרתי אותך וכיף לגלות מישהי עם סטייל מעולה (גם כשהיא מחמירה עם עצמה) 🙂
כיף לקרוא!
Luba Shraga
20/06/2017
תודה רבה, כיף גם לקרוא את התגובה שלך 🙂
מנור
20/06/2017
פוסט מעולה! גם אני מרגישה במקום מעט דומה עם אוסף הוינטג’ המכובד שלי, רק ללא אוסף התמונות שיוכיחו (ואולי גם יביכו) את ההתפתחות הסגנונית. ויחד עם זאת – השמלה הסגולה עם התחרה באזור הצווארון עוד אצלך? כי היא וואו של ממש. וגם – מעניין לדעת מה עשית עם כל הבגדים הללו? מכרת? תרמת? שמרת בארגזים בעליית הגג למקרה שתתחרטי או שקרובת משפחה שלך תחמוד מתישהו?
Luba Shraga
20/06/2017
את כל הפריטים מכרתי, תרמתי ומסרתי 🙂
לגבי השמלה הזו ספציפית אני זוכרת שמכרתי למישהי שקיצרה אותה ולבשה אותה לאירועים – ויצא לה מקסים 🙂
אז אני שמחה שהבגדים הגיעו בסופו של דבר לבתים חמים שעשו בהם שימוש נבון יותר ממני
Ilana
20/06/2017
OMG זאת אני! חחח 🙂 קיצרתי והצרתי אותה, ולבשתי לחתונה. איך זכרת? מחמיא ממש!!
Luba Shraga
20/06/2017
חשדתי שזו היית את! אני זוכרת את ההתכתבות שלנו דאז וששלחת לי תמונה – וזה היה נראה מהמם
הדר
20/06/2017
לובה איזה פוסט מקסים ומרתק! גם לי נראה שאת קשה מדי עם עצמך הקודמת. גם אם נראה לעיתים טו מאץ׳, לדעתי זה היה מאד ׳נכון׳ לתקופה של תחילת הבלוגספירה וליישור קו עמה, וללחפש ולמצוא איזשהו קול (מראה..) ייחודי, וזה גם נראה ממש נכון לך. תמיד הייתי בטוחה שזה מאד את (הל, יש לך פנים של כוכבת קולנוע משנות העשרים) ולכן קצת מוזר לי (ואף מרענן :-)) לגלות שחשת חוסר נוחות ובטחון בלוקים האלו, אני לגמרי האמנתי לך 😊 בכל אופן, אני מאד מתחברת למגמה הכללית והאישית של חזרה למינימליזם, פשטות ו׳נקיון׳ ועם זאת כן לתת טאץ קטן אישי וייחודי ועדיין להיות את בתוך הלך הרוח הרווח. ❤️
Luba Shraga
20/06/2017
להתהלך בצורה שבה התהלכתי ברחובות אשדוד (ובכלל) הייתה משימה לא פשוטה ודרשה הרבה מאוד ביטחון עצמי, מה שהיה לי כנראה באופן חלקי. אני לגמרי מסכימה איתך בכך שאלו היו ימים שונים לגמרי ואני לגמרי שמחה שסיפקתי אלטרנטיבה אחרת באותם ימים ומשהו שונה מהרגיל. תודה רבה על הפידבק!
Diana
20/06/2017
אני זוכרת אתהתקופה שהיית צדה בשוק אשדוד פרטי ונטאג׳ וגם אם זכור לי נכון תיק לואי ויטון מקורי (?) לפי ההשערות שלך שצדת שם. אני מאוד אהבתי את כל האאטפיטים שלך לאורך השנים ולראות איך הסגנון משתנה ועדיין בולט מאוד מהנוף הישראלי כי לא היה אף אחד שהיה אמיץ והצליח להתלבש בצורה מעניינת ומושכת את תשומת הלב. תמיד נהנתי מהחדשנות מהכיוונים השונים שניסית והיית מספיק אמיצה כדי להראות אותם לכולם!
Luba Shraga
20/06/2017
אני זוכרת משהו כזה, באמת הייתה לי יכולת לאתר שם פיסים חצי ראויים בתוך ערימות של זבל. זו ממש הייתה נקודת האור שלי בשבוע, הבקרים של ימי רביעי. תודה לך על הפידבק המקסים 🙂
תמי
20/06/2017
אני שמתי לב בעיקר לרקעים שהשתדרגו 🙂
לגבי הסטייל אני לא חושבת שהוא היה כ”כ נורא כמו שאת כותבת על חלק מהתמונות, פשוט קצת לא קשור למציאות ולסביבה, קצת כמו הפקת אופנה בסגנון וינטג’ מוגזם לפעמים
Luba Shraga
20/06/2017
מסכימה לגמרי
ליה
19/06/2017
התמונה הראשונה ממש מייצגת לדעתי את הבלוג בגלגולו הראשון. מין ליידי עם סטייל מטרוני משהו על רקע שיכונים בלבנט. אבולוציית הסטייל שלך דיי מקבילה לשלי, למרות שאת לקחת את ה”התחפשות” למחוזות חדשים.
את מהממת גם אז וגם היום, אבל מה שמעורר השראה בפוסט הזה יותר מהכל הוא החמלה שלך כלפי עצמך הצעירה. לגמרי לא מובן מאליו.
Luba Shraga
19/06/2017
התגובה שלך מקסימה!
אני מודה ששקלתי לכתוב את זה כפוסט ציני שיורד על כל בחירה ובחירה שלי מהעבר כי בואי נודה באמת – יש כאן כמה בחירות משעשעות, אבל אמרתי לעצמי שזה יעשה עוול למי שהייתי פעם, אנחנו נוטות לבקר את עצמנו בחריפות – בייחוד במרחק הזמן אבל לפעמים אנחנו צריכות גם לדעת לתת לעצמנו קרדיט.
Lilo’s Loves
19/06/2017
אני מסכימה לחלוטין לגבי הקעקועים
אני מוצאת שאין לי ממש צורך להוסיף פריטים נוספים
אפרת
19/06/2017
פוסט לא פחות מגאוני.
כמו כן לא יאמן שככה התלבשה לובה בת ה-22.
זה נראה כל כך אחר ממי שאת היום!
טל
19/06/2017
מרגש לובה! זוכרת היטב את הסגנון שלך מ 2009-2010, הייתי מכורה לבלוג שלך, לכתיבה ולתמונות. תמיד חשבתי: איך היא יוצאת עם זה לרחוב?? אמיצה! וזה היה יפייפה בעיניי. אחרי כמה שנים נסגר הבלוג והיה עצב גדול:) בכל אופן, יקירתי, השתדרגת, אבל דעי שיש לך סגנון מעולה בכל תקופה שהיא.
Luba Shraga
19/06/2017
כיף גדול שהפוסט הזה מביא את כל הקוראות הותיקות לפה 🙂
חני
19/06/2017
היי לובה. קראתי את הבלוג כשהיית באשדוד ואני זוכרת שחשבתי שהתלבשת מדהים במיוחד עם כל מציאות המעצבים שלך.
אומנם הרטרו נראה לא טרנדי עכשיו אבל אז היה את גלי וזה היה הכי נכון.
האאוטיפ עם הסוודר של תמנון מהמם בעיני.
Luba Shraga
19/06/2017
גם אני חשבתי שזה מהמם בזמנו וזה כנראה חלק מהעניין!
איזה כיף שאת עדיין קוראת אותי!
אין ספק שדברים השתנו דרסטית מאז במדיה, בחיים ובכלל, מה שגורם לי להסתכל על כל הבגדים האלה מנקודת מבט אחרת. אבל היי, אני עדיין שמחה שיש לי משהו משעשע להביט בו היום שמעיד על אישיות ולא משהו משמים.
שקר החן והבל היופי
19/06/2017
נסיכה שלי תמיד היתה נסיכה, גם בלוק של אספנית וינטג׳ שהיא קצת קוקולוקו מאשדוד