הקטע הזה שאני בלוגרית כבר שמונה שנים הוא שכל אסונות האופנה הכי מביכים שלי מתועדים באינטרנט. מה שעצוב אפילו יותר הוא שאת כל הממצאים שאציג בפניכן כאן הם למעשה אאוטפיטים שהצגתי בבלוג כדבר שראוי להתגאות בו וחשבתי שהם באמת ובתמים סימן לסטייל וטעם טוב.

מצד שני, לא ממש בא לי להיות שיפוטית כלפי עצמי: הייתי בחורה שבאה מרקע לא פשוט ולכן אני חושבת שבחרתי לעשות בחירות אופנתיות אמיצות, שלא לומר תמוהות, כדי לייחד את עצמי ולמצוא את הקול האישי שלי, מכיוון שאופנה באמת ובתמים הייתה המפלט שלי. במשך הרבה מאוד שנים הושפעתי מאוד מבלוגי אופנה בסגנון רטרו שהיו נפוצים מאוד בעבר ופחות היום וכתוצאה מכך יצא שחייתי בניתוק מוחלט מהמציאות היומיומית וממה שהיה נהוג ללבוש. מה גם שזו הייתה גם תקופה קצת שונה, טרום תקופת אינסטגרם ואינספור אתרי אונליין.

יש לציין שבאותן השנים הייתי אשפית יד שניה ברמה שיכולתי לצוד בגדי מעצבים במחיר מגוחך באיביי. בהמשך הפכתי לסוג של שגרירה לא רשמית לשוק האגדי באשדוד שבסמוך אליו התגוררתי במשך כמה שנים טובות ולאסוס, אותו גיליתי לדעתי בין הראשונות בארץ, כבר בשנת 2009. זה גרם לכך שהארון שלי היה מיש מש של כל מיני פריטים מכל מיני עשורים וגם של כל מיני מידות שלא בהכרח התאימו לי ועם הקדמה כל כך מפוארת, אתן בטח סקרניות לצפות בתמונות הקשות.

זה לוק קצת קשה לעיכול, שלא רלוונטי בשום צורה לאקלים הישראלי או לחיים פה בארץ. הוא הושפע באופן ישיר מהבלוגים שהייתי עוקבת אחריהם באותה תקופה ואין שום סיכוי שהייתי יוצאת ככה שוב מהבית בשום נסיבות ומצד שני, סכמת הצבעים פה יפיפייה ויש פה תיאום מופתי ממש שאפילו משתווה לאנאליות של הבלוגים מאותם הימים.

אילו הייתי לובשת שמלה מנומרת היום, הייתי ללא ספק זורקת מעל ג’קט בייקר וסניקרס – הלוק המתוק הזה בשילוב עם המנומר? לא.

אני זוכרת בבירור שצדתי את השמלה הזו במשך שבועות באיביי מכיוון שזו הייתה קולקציה במהדורה מוגבלת של Anna Sui לאנת’רופולג’י אותה היה קשה מאוד להשיג ובפועל מה שקרה זה שלבשתי אותה פעם אחת ומכרתי אותה, מכיוון שלא באמת קניתי בגדים שתאמו את אורח החיים שלי.

גם זה לוק רטרו הארדקור אפילו עם תסרוקת וינטג’ קומפלט, רק שהפעם זה גם די מכוער בעיניי. התיק אגב שוכב אצלי בארון גם עכשיו וכך יצא שהיום זה אקססורי די מבוקש.

הבעיה עם הסטייל שלי באותם הימים זה שהייתי מתאהבת ברעיון ללבוש פריט מסוים או בסיפור שעומד מאחורי אותו פריט – כי להבדיל מהשיט שאנחנו קונות היום באסוס ובזארה, לפריטים אכן היה סיפור. אך זו מלכודת מסוכנת להישאב לתוכה כי זה גרם לי להתהלך ברחוב לבושה בשמלות כאלו ואי אפשר לומר שהתהלכתי בהן בחופשיות: תמיד הרגשתי חוסר נוחות וחששתי שאנשים מסתכלים עליי.

זה כבר לוק לכאורה מודרני ואני דווקא מבסוטה על הצבע הקורלי. זו אחת השמלות הראשונות שקניתי באסוס מ-2009 בערך והיום כנראה לא הייתה עולה לי על האף. הנעליים היו פריט של מארני שצדתי כחדשות או כמעט חדשות לחלוטין מאיביי, כי הייתי מלכת הבידים, זוכרות? בכל מקרה, אני עדיין לא עפה על הלוק ויחסית לעובדה שהייתי ככל הנראה בת 22 כשזה צולם – זה קצת טו מאץ’ בעיניי.

מאחר שהייתי קונה פריטי וינטג’ בערימות, זה אומר שאת רובם לא טרחתי להתאים למימדי גופי גם כשכבר קניתי אותם בגודל מגוחך – מה שגרם לכך שלבשתי אותם פעם אחת, הצטלמתי בהם והעברתי הלאה. השמלה הזו, סיריאלסי, מה זה קו המותן הזה? אם זכור לי נכון הייתי באותם ימים מידה 34 והשמלה הייתה 42. איך זה היה נראה לי סביר?

אני מסתכלת על הלוקים שלי מפעם והכל נראה לי כל כך מסובך: לא הייתי יוצאת מהבית בלי גרביונים אטומים, קרדיגן צבעוני, סיכה, שרשרת ותיק בצבע תואם. מדוע. מעייף אותי אפילו לחשוב על רמת מורכבות כזו בבגדים שלי היום.

זה דווקא לוק מגניב בעיניי ומאוד לא טיפוסי לאותם ימים, אלה גם שורטים מזארה! לא זכור לי שנהגתי לקנות בזארה באותם ימים. אולי קצת טו מאץ’ חום בעיניי אבל בגדול הייתי מתלבשת ככה גם היום.

גם זה לוק שאמור להיות כבר קצת מודרני יותר אבל בפועל משהו בג’קט ובסוודר הזה מתמנון שהיה ראוי לשרוף שנים קודם לכן – מרגיש לי מרושל. כמה שפרי נראית פה צעירה!

זה היה באזור 2011 ואני מרגישה דווקא שהשיער הקצר עשה לי טוב מכיוון שהרגשתי שאני נראית קצת בוגרת יותר ולכן ויתרתי על הלוקים המתוקים. אני מבסוטה על הלוק הזה מאוד וחצאית התחרה הזו הייתה מהסיקסטיז ואחת הפיסים היפים שהיו לי.

אותו כנ”ל

בואי חמודה, את משוטטת לך בשכונה הכי קשוחה באשדוד, לא בדיוק ב”חלף עם הרוח”.

לא הכל שחור, גם זו הייתה שמלה מהסיקסטיז או אפילו מהפיפטיז והיא הייתה ממש אייקונית באוסף שלי עד שהפכה לקטנה מדי עבורי (וכשמביטים בהיקף המותן שלי בה מבינים מדוע).

מהשמלה הזו הסכמתי להיפרד ממש לאחרונה אחרי ששמרתי אותה במשך שנים למרות שלא לבשתי אותה עוד. זו שמלת מעטפת של DVF מהאייטיז וההוכחה שגם ידעתי לצוד פריטים קלאסיים כשממש רציתי.

זה כבר לוק נחמד יותר בעיניי עם נעלי החד קרן של ג’פרי קמפבל שמוכיחות שגיליתי חדי קרן לפני שכולם הפכו את זה לטרנד בלתי נסבל ועדיין, זה לוק מאוד בוגר לבת 22, לא?

אני חושבת שזה אחד מהלוקים הראשונים שעלו לבלוג אי שם ב-2009, מה שאומר שהייתי בת 21, האמת? הוא לא מפריע לי ונראה לי יחסית מוצלח לזוועות האחרות שראינו כאן אבל בתקריבים ראיתי ששוב התעקשתי על כל מיני סיכות ושרשראות פנינים מטופשות.

זה אחד הלוקים שזכורים לי הכי הרבה מהבלוג באותן שנים, אני חושבת שזה כי הוא סימן את המעבר שלי מלוקים קצת מודרניים יותר אך הרבה פעמים לא ברורים וממש נסיוניים – ללוקים שחזקים בוינטג’. השמלה הזו ממנגו והיא הייתה שמלת תחרה יפיפייה אבל כמו תמיד – האבזור המצועצע הוא זה שהפיל אותי. ראוי לציין שלא הייתי מוכנה ללבוש היום סטרפלס גם אם חיי היו תלויים בכך.

אין לתאר, אפילו את הפוזות הליידי לייק שחזרתי במחווה לכל התקופות שכל כך אהבתי. להזכיר לכן שאני בת 22 בלוק הזה?

את הלוק הזה אני דווקא מחבבת יותר: זו לא שמלה שהייתי לובשת היום אבל לפחות היא מונחת טוב, במידה שלי ואין פה מנת יתר של אקססוריז מצועצעים.

כאן אנחנו כבר ברמת גן, ממש בסמוך למעבר שלי בשנת 2012. אני חושבת שאלה השאריות של הלוק המתקתק שלי עם העקבים התואמים כי די מהר הבנתי שזה לא ממש תואם את אורח החיים כאן. צעדתי ונסעתי יותר מאשר באשדוד וקצב החיים המהיר יותר גרם לי להבין שצריך לבצע ��ם התאמות בלבוש. בתקופה שלאחר מכן עשיתי מעין Reset לארון כי לא ממש ידעתי מה לעשות עם עצמי וזה גרם לכך שבמשך פרק זמן מסוים לבשתי בעיקר שמלות משמימות ונעלי בובה, עד שגיליתי את הסטייל שלי מחדש, במתכונת אורבנית יותר.

כאן כבר אפשר לראות לוק מודרני יותר אבל עדיין עם כל אותם אקססוריז חמודים ומתואמים. איף.

משעשע לומר את זה על הלוקים שלי משנת 2014 והלאה, כי זו לא בדיוק היסטוריה עתיקה – אבל גם אליהם אני לא מתחברת. שמלות יקרות ומעוצבות זה נחמד ולגמרי ראיתי בזה גם איזה עניין אידיאולוגי, אבל בסופו של דבר יש כאן יותר מדי צבעים, יותר מדי פרינטים ויותר מדי חדי קרן. זה כבר ללא ספק הרבה יותר נוח ומותאם לחיי העיר, שזה כבר נחמד –  אבל זה גם ממש לא אני.

זה לוק שלגמרי הרגשתי שהתחפשתי בו אבל בפועל יצא אחד המוצלחים שאי פעם היו לי, אולי זה דווקא סגנון ששווה להמשיך לחקור.

צילום: מעין חיים

זה הלוק שלי בזמן האחרון והיו כמה סיבות שהביאו לכך:

✛ ובכן, אני כבר לא בת 22. מצד שני אני עדיין צעירה מאוד ובא לי להתלבש בצורה צעירה. אני מוצאת שככל שהזמן חולף, פחות ופחות יש לי צורך להתקשט יתר על המידה.

✛ הרגלי הקניות שלי השתנו ואני קונה פריטים רק אם ברור לי מראש שהם ישתלבו עם שאר המלתחה שלי ולא רק עם פריט נוסף אחד. אני קונה היום במונחים של “החזר השקעה” מה שבכלל לא היה עובר לי בראש פעם. אני מרגישה שהיום המלתחה שלי מדברת בשפה אחידה ואין בה כמעט “פיסים” מיוחדים, מה שאולי ייראה משעמם לחלק מכן, אבל גם אין לי כל כך הרבה הזדמנויות ללבוש פריטים מיוחדים ואני לא רואה הצדקה לקיומם.

✛ יש עד היום בלוגי אופנה בחו”ל שמציגים בגדים מפוארים, אבל אני מוצאת שההשראה האמיתית שלי כרגע היא בלוגי אופנת רחוב שעדיין מראים שאפשר להתלבש בצורה נוחה ויפה. השראת הסטייל האולטימטיבית שלי כרגע היא ליזי מ-Shot from the street.

✛ אני בעלת עסק היום, אז אמנם אני עדיין עוסקת בתחום הלייף סטייל ואין לי באמת חובה לשום קוד לבוש – לא בא לי להגיע לפגישות כשאני לבושה כמו דמות.

✛ אני מאוד מקועקעת היום, מה שאומר שיש לי קישוטים משלי ואין לי צורך בעוד. אני מרגישה היום די משונה ללבוש שמלות פרחוניות צבעוניות עם קעקועים פרחוניים צבעוניים מהחשש שאיראה כמו טפט… פרחוני וצבעוני.

איך הסטייל שלכן השתנה לאורך השנים? מוזמנות לשתף בתגובות!