לאחר שהחלק הראשון התקבל בהצלחה, אנחנו ממשיכות עם הסדרה ומתקדמות לעבר מוצרים נוספים והפילוסופיה שלי לגביהם: היכן אפשר ורצוי לחסוך כמה פרוטות והיכן מוטב לשבור את קופת החיסכון וללכת על הטופ של הטופ?

ההיילייטרים האהובים עליי הם יוקרתיים: אני מוצאת שהם גרוסים דק, מעודנים, נטולי טקסטורה ונטולי נצנצים (כמובן שזה לא מובן מאליו, אך זו הפורמולה האהובה עליי). אני אוהבת במיוחד היילייטרים בעלי פורמולת powder to cream, כלומר פורמולות שבהן הפיגמנט הוא כל כך עז, עד שההארה שמתקבלת נראית כמעט מטאלית ורטובה במחי הנחה בודדה.

אני באמת ובתמים חושבת של-OFRA יש את פורמולת ההיילייטרים הכי טובה בשוק והגוון האהוב עליי עד היום וכנראה ההיילייטר האהוב עליי בכל הזמנים הוא ה-You glow girl. אני מוצאת שהוא מקבל פחות הייפ בהשוואה להיילייטרים החדשים וחבל, כי הוא אחד ההיילייטרים הניטראליים היחידים בקולקציה והפורמולה שלו חלומית, בנוסף, הוא יתאים למגוון גווני עור, החל מבהירים מאוד (היוש) ועד לכהים יותר, מכאן.

אינני יכולה להזכיר פורמולות היילייטר משובחות ולדלג על ההיילייטרים של בקה ואנסטסיה. השמפיין פופ הפך לקלאסיקה באוסף שלי ולהוכחה שגם אני יכולה להשתמש בהיילייטרים זהובים ולהיראות כמו בת אנוש הודות לגוון הייחודי ולפורמולה הנהדרת ואילו ה-Starlight של אנסטסיה הוא ניטראלי כפי שאני אוהבת, קצת פחות עז מכל ההיילייטרים האחרים ברשימה אך הוא פשוט ענוג, אלגנטי ועדיין בעל נוכחות, יופיע במילון תחת ההגדרה “פלולס”. את ההיילטר של בקה ניתן להזמין כאן ואת אנסטסיה מכאן.

כיאה לבייסיק ביץ’, מעולם לא ניסיתי את האייליינר המהולל של קאט וון די ואתן יודעות מה? אחרי שגיליתי את האייליינר של physician formulas אני גם משוכנעת שאין לי צורך בכך. אם אתן רוכשות מוצר אחד ויחיד בעקבות הפוסט הזה, מוטב שיהיה מדובר באייליינר כי הוא אידיאלי ועונה על כל הסעיפים: לא מדמם, שחור משחור, מאפשר שליטה קלילה בעובי הפס ולא מתייבש בקלילות. הבונוס הנחמד? הוא עולה פחות מארבעים שקלים, מכאן.

אני לגמרי מודעת לכך שהבחירה שלי בקטגוריית השפתונים היוקרתיים היא בגדר פינוק ואין באמת הבדל ניכר כל כך בתוצאות שמצדיק שפתונים יוקרתיים על פני שפתונים מהדראגסטור, אך אני מוצאת ששפתונים בדומה להיילייטרים – הם מוצרי חוויה ולכן בקטגוריה הזו אני שמה אקסטרה דגש על קריטריונים כמו אריזה, תחושה, ריח וכו’. היו לא מעט שפתוני דראגסטור שאהבתי לאורך השנים אבל כשאני בוחנת את השפתונים האייקוניים ביותר באוסף שלי, תמיד אבחר את ה-567 הקלאסי של דיור, את שפתוני ה-Rouge rouge של שייסידו וגם את השפתונים של שרלוט טילבורי (על אף שאני מודה שהם לא מושלמים בעיניי).

פריימרים זו קטגוריה חשובה בעיניי משום שמדובר במוצר שהוא סוג של מוצר טיפוח, סוג של מוצר איפור – משהו באמצע. ככזה, אני שמה דגש מיוחד על הרכיבים בו ולכן משתדלת להתרחק מפריימרים מהדראגסטור, בדיוק על אותו משקל שבו את הטיפוח שלי איני רוכשת מן המדף. פריימרים המעניקים מראה מאט הם בדרך כלל בעיה בפני עצמה כי הם מכילים בתוכם כל מיני רכיבים רעים ומזיקים – ולכן שמחתי כל כך למצוא את פריימר המאט החדש של ל’אוקסיטן מסדרת הפאוני: רשימת הרכיבים שלו רחוקה מלהיות מושלמת אך היא בהחלט לא נוראית ולמעשה טובה יחסית למוצרים מהז’אנר ומעבר לכך, המוצר הזה באמת נותן עבודה ואני מבחינה כיצד האיפור שלי עמיד יותר וכיצד אני פחות מבריקה כשאני משתמשת בו. ללא ספק אחת ההפתעות הנעימות מהתקופה האחרונה ואפילו במחיר סביר בהחלט, מכאן.

כשאני רוצה פריימר לחותי, אני תמיד פונה ל-Priming moisturizer של גלוסייה שמעניק לחות עדינה ומכין את העור לקראת הנחת המייקאפ, המוצר הזה הוא בעיניי פריימר קלאסי משום שהוא מוצר ביניים מדויק, ללא רכיבים מזיקים, מכאן.

על המוצר הזה כואב לי הלב להמליץ על קטגוריית היוקרתיים, כי כשמדובר בנרות יוקרתיים – אתן ליטרלי שורפות את הכסף שלכן וזה ממש מצער. יחד עם זאת, אחרי שהכרתי את עולם הנרות מהסקאלה היקרה יותר, אני מוצאת שאין שום מקום להשוואה ביניהם לבין נרות דראגסטור או אפילו נרות מבאת’ אנד בודי וורקס. בעצם, בואו נוריד את הדראגסטור מהמשוואה, כי כשאתן גרות בארץ ומזמינות באת’ אנד בודי וורקס אתן משלמות הרבה מאוד כסף על נרות, נקודה.

לפני כמה חודשים הוצאתי משם הזמנה של שישה נרות שזו הכמות המקסימלית המומלצת להזמנה אחת ושילמתי 400 שקלים הכל כולל הכל. מעבר לכך שכאב לי להוציא את הסכום הזה בבת אחת, קיבלתי בפועל הזמנה נטולת נר ששכחו להוסיף ונר נוסף שלא בער כמו שצריך. אז מעבר לכך שנאלצתי להתעסק מול חברת השילוח וגם מול האתר לגבי הבעיה במשלוח, גם ארבעת הנרות הנותרים שקיבלתי בערו בצורה בינונית מאוד, כך שהתמורה בעבור המחיר הייתה כאן נמוכה למדי.

נרות יוקרתיים לעומת זאת מחזיקים מעמד יותר מהנרות של באת’ אנד בודי וורקס, בוערים עד לטיפת השעווה האחרונה ושומרים על עוצמת הבעירה למשך כל פרק הזמן שמבעירים אותם. רק מה? הם יקרים מאוד וכאן אנחנו נכנסים לקטגוריה שבה להוציא 120 ש”ח על נר נחשבת למציאה, מצד שני, אני מעדיפה להוציא את הסכום הזה על נר יחיד וטוב מאשר להזמין שישה נרות בהזמנה שתעלה לי בהרבה עצבים. הנרות היוקרתיים האהובים עליי הם של דיפטיק ובלה פרויד (בתמונה נר של טום דיקסון שקיבלתי כמתנת יום הולדת בשנה שעברה וקשה מאוד להשיג במחוזותינו).

אם הוזכרו כאן כמה מוצרים יוקרתיים בתור Nice to have, אני מוצאת שבכל הקשור לפריימר לעיניים – בחירה יוקרתית היא הכרחית. במשך כמה זמן השתמשתי בפריימר לעיניים של אסנס וחשתי שבסך הכל קיבלתי תמורה מלאה למחיר, כך שאפילו רכשתי אותו שוב ושוב. הוא האריך את עמידות הצלליות שלי לכמה שעות בודדות וזה יותר ממה שציפיתי לקבל בעבור השקעה של כמה שקלים בודדים.

אבל כעבור כמה טיובות של המוצר שסיימתי, החלטתי שלא בא לי שאיפור העיניים שלי יחזיק מעמד רק כמה שעות בודדות ולכן באותה הנשימה החלטתי לבדוק שוב את עולם הפריימרים היוקרתיים. כשאתן חוזרות להשתמש במוצר טוב אחרי פרק זמן ארוך שלא השתמשתן בו, אז אתן באמת מרגישות עד כמה הוא תרם לכן ואותו הדבר נכון לגביי עם פריימר לצלליות: רק כשחזרתי לפריימר היוקרתי הבחנתי באופן המשמעותי שבו הוא שיפר את עמידות הצלליות. הבעיה היחידה? הפריימרים הכי מפורסמים והכי טובים שייכים למותגים lorac, Nars ואורבן דיקיי – ואת שלושתם קשה מאוד עד כדי בלתי אפשרי להשיג בארץ. שייסה.

גם את הבחירה שלי בעיפרון שפתיים יוקרתי אני מגדירה כ-Nice to have, כי למרות שאני לגמרי מאוהבת בעיפרון השפתיים pillow talk של שרלוט טילברי (כך שמבחינתי אין לו תחליף והוא עיפרון השפתיים הניודי האולטימטיבי), אני לגמרי מכירה בעובדה שיש אלטרנטיבות דראגסטור נהדרות לעפרונות שפתיים וזו לא קטגוריה שמוכרחים להשקיע בה הון. אבל בכל זאת, Pillow talk, כמה שהעיפרון הזה יפה, מכאן.

מיסטים יוקרתיים עדיפים מכל השאר ולא מעניין אותי אילו שיקויים אתן יכולות לרקוח בעצמכן בבית ולומר לי “תראי, זה אותו דבר”. זה לא אותו דבר. בחנתי כמה וכמה מוצרים לקיבוע האיפור ושלל מיסטים לפנים ורובם ככולם מכילים בתוכם רכיבים מזיקים ו/או שהחומר עצמו לא יוצא מהמיכל בצורה שווה וכתוצאה מכך נוצר אפקט של תרסיס שיורק לכן לתוך העיניים. שום תרסיס לקיבוע האיפור לא ישפיל אותי בצורה כזו ובאופן כללי אני מתרחקת מתרסיסים לקיבוע האיפור. לכן אני אוהבת את הפיקס פלוס של מאק ואת התרסיסים של פיקסי (יצא לי לנסות כמה וכולם מוצלחים): הם לחותיים, מכילים רכיבים נאים, הם מפיצים את החומר בצורה שווה, הם משיבים לעור לחות, גורמים לאיפור להיראות פחות מקומח ובאופן כללי מרגישים כמו ריסוס נעים של מי טל ואלו הם מבחינתי הקריטריונים היחידי�� של תרסיס פנים מוצלח. את התרסיסים של פיקסי ניתן לרכוש כאן ואת פיקס פלוס בחנויות מאק או באתר. אגב, אני יודעת מה אתן חושבות – פיקסי ממש לא נחשבים כיוקרה, מצד שני, אני גם לא ממש מחשיבה אותם כדראגסטור ועם מוצרים שמגיעים בקלות מעל 100 שקלים לאחד, מבחינתי הם מותג ביניים לכל דבר.

גם לגבי הסעיף הזה התלבטתי עמוקות כי המייקאפים הלחותיים שבהם אני משתמשת רוב הזמן – שייכים למותגי יוקרה. משום מה קטגוריית הדראגסטור מספקת לי מענה מעולה כשמדובר בכיסוי מאט גבוה אך פחות בכיסוי שאני הכי אוהבת – לכו תבינו. בכל מקרה, מאחר שאני מאוד מחבבת את המייקאפ מוס של אסנס ואני יודעת שיש מייקאפים נהדרים מהז’אנר גם בדראגסטור (כמו לוריאל ורבלון למשל) אני מתקשה להמליץ בלב שלם על מייקאפים יוקרתיים. מייקאפ הוא אמנם הבסיס לאיפור כולו ולכן ככזה, הגיוני שאמליץ על מוצרים מהסקאלה היקרה יותר, מצד שני, זה גם המוצר שמתחסל בתדירות הגבוהה ביותר ולכן בעוד שאני יכולה להמליץ על שפתונים יוקרתיים בקלות בידיעה ששפתון יוקרתי יחזיק לכן כמה שנים, כאן זו הוצאה מתמשכת ובעייתית.

בנוסף, אני מאמינה שאם משקיעים בטיפוח והעור נראה טוב, אז גם המייקאפ שמניחים מעליו ייראה טוב בין אם הוא של ארמני או של רבלון. אם יש לכן המלצה על מייקאפ מהדראגסטור שמעניק גימור חי ויפה, אשמח לדעת!

הלק האהוב עליי בכל הזמנים הוא ה-Black cherry של ג’ייד והוא לק שכבר רכשתי בפעם השניה לאחר שסיימתי את המיכל הקודם (!) ומובן לי שאמשיך לרכוש אותו שוב. ככל שהזמן חולף, אני מגלה שאין לי סבלנות ללקים גליטריים, ליצירת אמנות על הציפורניים, לפורמולות בעייתיות ולשאר תחלואי הלקים. לכן הלק הזה ספציפית של ג’ייד הוא ברירת המחדל שלי: הוא מחזיק עליי מעמד הרבה יותר מלקים אחרים, הוא אטום בשכבה אחת, מתייבש במהירות ויש לו פורמולה מושלמת מכל בחינה אפשרית.

כשמדובר במעגלי ריסים, כבר הוכחתי עד כמה אני בייסיק ביץ’. זה סעיף שכנראה מעטות הקוראות שיסכימו איתי אבל לריסים שלי יש צרכים משלהם וזה מה שגיליתי שעובד עבורי. רכשתי בעבר מעגלי ריסים של שו אמורה ושל מאק ולא הסתדרתי עם אף אחד מהם – עד שהזמנתי מעגל ריסים פושטי בצבע רוז גולד מאיביי, למטרת צילומים, השתמשתי בו פעם אחת כבדיחה כי חשבתי שזה יהיה מאוד מבדר אם אפצע את עצמי ואצטרך להתפנות למיון, אך למרבה ההפתעה גיליתי שזה מעגל הריסים היחידי שעובד עבורי, מי היה מאמין.

גם על פודרות מסוימות מהדראגסטור שמעתי שבחים, אבל אני מודה שיצא לי לנסות בעיקר פודרות יקרות יותר לאורך השנים ולכן גם בהן דבקתי. מאק מאוד ידועים בפודרות שלהם ולמעשה אחד ממוצרי האיפור הראשונים שקניתי מהם הייתה פודרת הסטודיו פיקס. מאז שמרתי להם נאמנות ואני נשבעת בפודרת ה-blot בימי הקיץ הקשים. פודרת המאט של שרלוט טילבורי מושלמת לקיבוע הקונסילר מתחת לעיניים והז’אנר החביב עליי באמת בתחום הפודרות, לא שייך לקטגוריית המאט אלא לפודרות המאירות ושם אני מוצאת שכבר קשה למצוא אלטרנטיבות מהדראגסטור.

כולנו מכירות את הפודרות המאירות של האורגלס שכבודן במקומן מונח, אבל רציתי לתת את הספוטלייט דווקא לפודרה שגיליתי עוד לפני שזה הפך להיות טרנד וזו פודרת Le Prisme של ג’יבנשי שהיא האהובה עליי ביותר עד עצם היום הזה.

אחרונות חביבות הן הצלליות. אהבתי בעבר הרבה מאוד צלליות דראגסטור זולות יותר וברשותן עמדה הפלטה של זואיבה, אבל כשהכרתי את פורמולת הצלליות של אנסטסיה השתנו סדרי עולם וזנחתי את כל הפלטות האחרות לטובתן. זו פורמולה ייחודית שאין דומה לה בשוק היום לדעתי והן הצלליות הכי פיגמנטיות שהכרתי אי פעם: הצלליות השימריות מזכירות את ההיילייטרים במובן שהן כל כך פיגמנטיות שהן נראות כמעט רטובות ואילו צלליות המאט פשוט מיטשטשות את עצמן.

יש ברשותי שתי פלטות: המודרן רנסנס שהפכה להיות אייקונית בפני עצמה והפלטה של מריו, פלטת הרנסנס היא האהובה עליי מבין שתיהן כפי שניתן לראות היטב, אך גם הפלטה של מריו מוצלחת ומיוחדת ברגע שמתעמקים בה (אני מודה שבמבט ראשון היא נראתה לי כמו פלטה ניטראלית משמימה). פלטת הרנסנס היא גן עדן לחובבות גוונים חמים כמוני ואילו הפלטה של מריו היא ניטראלית יותר. החיסרון העיקרי בהן זה שהצלליות מאוד נוטות להתפזר ולדעתי מהסיבה הזו גם יחסית קל להגיע בהן לפאן, כמו כן, בפלטה של מריו בולטות בחסרונן צלליות בסיס שנועדו להשלמת הלוק – כמו צללית בהירה לעצם הגבה וצללית כהה מאוד לתיחום, מה שהופך אותה לפלטה בעייתית לנסיעות, פרט לכך – שתיהן פנטסטיות ואין להן מתחרים. הפלטה של מריו היא מהדורה מוגבלת שכבר אינה קיימת, את המודרן רנסנס אפשר להשיג כאן. השמועה אומרת שבקרוב תצא פלטת צלליות חדשה באוסף ואני מהמרת שהיא תהיה בעלת טונים הרבה יותר קרירים מקודמותיה.

אז זהו, זה מסכם את גישתי לגבי השקעה כלכלית במוצרי איפור, תרצו פרק דומה שעוסק בטיפוח?