עד כמה אני במשבר כתיבה, אתן שואלות? ובכן, אני במשבר כתיבה ברמה כזו שאפילו הסוללות של העכבר שבקו חיים ממש לפני כתיבת הפוסט ואפילו האינטרנט קרטע – ולמרות כל זאת, אני כאן, זה לא עצר בעדי. ייתכן שצפיתי ביותר מדי שידורים חוזרים של “סקס והעיר הגדולה” וחשתי הזדהות עמוקה עם קארי, מינוס המנייארות הדרמטיות, אבל הייתי כבר בדרך למיטה עם תבשיל שלם של קרמים על הפנים, כשפתאום פניתי בחזרה למחשב, הדלקתי אותו שוב, התגברתי על משבר הסוללות שהתפגרו ואינטרנט שקרטע – והנה אני כאן עם דחף לכתוב, כנראה דרמטית יותר מכפי שרציתי להאמין. אחרי הכל, אני צריכה לקום בעוד כמה שעות.

משבר לפני אמצע החיים

הכותרת של הפוסט הזה בטח גורמת לכן לגחך: הרי מספיק שאתן מבוגרות ממני בחודש כדי לחשוב “פליז, מה היא יודעת על משבר לפני-אמצע החיים? היא תינוקת!” וכנראה שאתן צודקות. למעשה, כנראה שהגרסה המבוגרת שלי בחודש תסתכל אחורה על הפוסט הזה ותגחך, אבל עדיין לא פגשתי אותה ובינתיים אני עצמי, במרחב הזמן הנוכחי – ואני כבר לא בטוחה אם זה דבר חיובי או לא.

אני זוכרת שבשנת 1998, אמא שלי אמרה לי שהיא הייתה פעם בת 18 ודמיינה לעצמה את החיים בגיל 30 וכמה רחוק בעתיד זה יהיה, היא מצמצה והנה, זה קרה, העתיד כבר כאן. אני לא חושבת שאי פעם דמיינתי איך החיים ייראו כשאהפוך להיות בת 30 והאם כבר יעופו חזירים באוויר בשלב הזה, אני רק יודעת עובדה אחת – אני הרבה יותר קרובה לגיל של אמא שלי, אז כשדיברה איתי על העתיד הרחוק שהוא למעשה כבר ההווה שלה, מאשר כשהייתי אותה ילדה בת 10 כשהיא סיפרה לי על זה (כן, תעשו אתן את החשבון).

לא דמיינתי איך החיים שלי ייראו כשאהפוך להיות בת 30 ובדיוק מהסיבה הזו אני לא ממש יודעת האם אני אמורה להתאכזב עמוקות או לתת לעצמי חיבוק דמיוני על כך שאני עושה כמיטב יכולתי. האם חשבתי שיהיו לי 2.4 ילדים בשלב הזה? האם חשבתי שתהיה לי קריירה מבריקה ממש, כזו שכותבים עליה במגזינים? האם חשבתי שאעשה משהו שיהיה לתפיסתי המשמעותי ביותר עד השלב הזה בחיי? אולי תכננתי את כל זה ואני מדחיקה. אולי אני בעצם פחות נוירוטית מכפי שאני נותנת לעצמי קרדיט. אחרי הכל, אני יודעת בוודאות שעשיתי משהו, אני רק לא יודעת האם ה”משהו” הזה טוב מספיק כדי להצדיק את הוותק שלי על פני כדור הארץ.

האם מישהי מכן השיגה את כל מה שרצתה עד גיל 30 או שזה סתם עוד גיל עגול לבעלות OCD שנועד לספק לנו סיבות נוספות לבקר את עצמנו? טרם החלטתי, אבל החלטתי שאני יודעת בוודאות, או ככל הנראה, שאני בסוג של משבר קיומי. שוקולדים ותלושי קנייה לזארה ייתקבלו בברכה כפרס ניחומים עד שאחליט בוודאות. ככל הנראה.

כשאת עוברת משבר קיומי בגיל מסוים, אנשים שמתבוננים בך מהצד עוסקים בניחושים מה בעצם הבעיה איתך ונוטים ולשייך את זה לכמה סיבות עיקריות. כנראה שאפשר היה לשים כסף על חלק מהניחושים האלו וליהנות מרווח נקי – אבל זה גם עמוק מכך. למעשה, זה העמיק כשאמרתי לעצמי “אצ’פר את עצמי ביום הולדת 30 בטיסה ללונדון” – ופתאום זה הפך לטריגר, כי הבנתי שזה כבר ממש קורה בעתיד הקרוב שלי, הרי בוודאות קניתי כבר יומן כלשהו שבו ניתן כבר לשרבט את תאריך היעד הזה ולמה לעזאזל לא חסכתי את כל הכסף הזה במקום לקנות עוד ועוד יומנים מיותרים?  מי יודע, אולי הייתי מצליחה לטוס ללונדון הרבה לפני והייתי חוסכת לעצמי כמה קמטי דאגה עתידיים (מזל שיש לי תבשיל שלם של קרמים שייטפל בזה).

אז התאריך הזה עורר בי פאניקה, אני מודה. למרות שבמונחים של העולם המערבי אני עדיין עובר, אני עובר במשבר לפני-אמצע החיים ואני אפילו לא יודעת מה זה אומר. מצד שני, משבר לפני-אמצע החיים הזה שיחרר בי את משבר הכתיבה, שזה כנראה אחד הדברים שהכי העיקו עליי בתקופה האחרונה. אז כמה רע זה כבר יכול להיות? אולי אזמין לי יומן חדש כדי לציין בו את הרגע הזה.