אין לי בעיה של דימוי גוף.

צילומי בודואר במגזין Fashion tails צילום מעין חיים

נוח לי עם עצמי, נוח לי עם העירום שלי. בגדול אני ממש מבסוטה מהדמות שמשתקפת מבעד למראה.

יש לי את האישיוז שלי עם עצמי: לצד כמה רגעי תעופה עצמית, יש גם לא מעט דברים שהייתי משנה.

צילומי בודואר במגזין Fashion tails צילום מעין חיים

אבל יש לי גם יכולת להסתכל על התמונה הגדולה ולהבין שבסך הכל אני נראית טוב.

אני לא רזה במיוחד וגם לא מלאה. אין לי חזה גדול וגם לא בטן לגמרי שטוחה.

אין לי מסת שריר או גוף חטוב במיוחד, יש לי גוף רך ובעיניי זה יפה.

אני לא מרבה להשתמש במילים “העצמה” או “נשיות” או כל דבר אחר שכולנו הורגלנו לצרוך עם אינפוזיה בהקשר של עירום נשי כדי להצדיק את קיומו.

אין לי סיפור קורע לב לחלוק איתכן, אז אני יכולה רק להציג את עצמי, בפניכן, כמו שאני עושה תמיד.

צילומי בודואר במגזין Fashion tails צילום מעין חיים

בחרתי להצטלם בצורה הזו כי רציתי להצטלם בצורה הזו. העובדה שמעין צילמה אותי, כלומר אישה צילמה אישה, יצרה תוצר נלווה והוא – העצמה- זה לגמרי נכון אבל זו לא הייתה המטרה המוצהרת.

צילומי בודואר במגזין Fashion tails צילום מעין חיים

הצטלמתי כי רציתי להרגיש סקסית. זה דווקא משהו שאני לא כל כך מרגישה ביום יום. אני מתייגת סקסיות יחד עם “אי נוחות” ולכן לעתים רחוקות תראו אותי לובשת משהו נשי, צמוד, מדגיש. בדיוק להיפך, אני מרגישה שאני מתלבשת רוב הזמן כמו בת 12, במיוחד מאז שיש לי את הקעקועים.

צילומי בודואר במגזין Fashion tails צילום מעין חיים

אז הפעם לא רציתי. העדפתי להתחבר לחלק הזה בי, רציתי ללבוש אתהעור שלי בגאווה ומעין איפשרה לי לעשות את זה – וגרמה לי להרגיש יפה מתמיד.

צילומי בודואר במגזין Fashion tails צילום מעין חיים

אז זה לא פוסט על חיזוק הבטחון העצמי, זה לא פוסט (מוצהר) על העצמה, זה פוסט על צילומי בודואר לבחורה רגילה שבסך הכל די מבסוטה מעצמה ואחרי הצילומים האלה – מבסוטה עוד יותר ובעיקר לא מרגישה צורך להתנצל על זה או לחפש אג’נדה נסתרת וזה הכי משחרר שיש.

צילומי בודואר במגזין Fashion tails צילום מעין חיים

נסו את זה גם, זה כיף, מבטיחה.