כשעבדנו על האתר אני ומעין, זה היה ממש עם החזרה שלי לחיי העצמאות. מאחר שתיעוד חיי האישיים והמקצועיים זה לא בדיוק עניין זר לבלוג, מעין הציעה שאתעד את תחילת הדרך שלי כעצמאית בבלוג – ככה, הכי RAW, עם כל הכישלונות וההצלחות.

במונחים מסוימים אפשר לומר שאימצתי את הרעיון כי אכן כתבתי פוסטים על חיי העצמאות בתחילת הדרך, אבל זה לא היה מדויק, כי את הפוסטים כתבתי כבר אחרי שחוויתי כמה עלבונות וכשלונות, אחרי שכבר בניתי לעצמי מאגר לקוחות, אחרי שהפכתי בפועל לעצמאית עובדת. כלומר כתבתי אותם בדיעבד.

בדיעבד אין לי בעיה להודות בשום כישלון, בחיי. יכולה לפרט לכם כל כישלון עד הפרט האחרון כולל דו”ח מבקר המדינה שמצביע בדיוק על הסיבות שבגללן נכשלתי. כשזה בדיעבד זה הכי קל, גם אם זה לא באמת פשוט.

אבל להודות תוך כדי שלא הולך לי? שלא מצליח לי? שאני מקבלת סירובים? פחות זרם לי.

פוסט על כישלון במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא

מכאן

גם עכשיו, כשאני כביכול כותבת על הכישלונות אבל לא באמת מפרטת אותם, זה בדיוק אותו דפוס וחלק מהטבע האנושי שלנו, בטח בעידן הרשתות החברתיות – שבו כולנו רוצים להצליח ולשדר שאנחנו מצליחים. כל הזמן. ללא שום מקרים יוצאים מן הכלל.

אז אני אומרת, עזבו אתכם מדיווח על כשלונות. הרי אם זה לא בא לי בטוב אז אין באמת חובה. אני לוקחת אחריות על כל כישלון כזה – הוא שלי והוא חלק ממני ועם זאת – לא תמיד בא לי לדון על זה, אבל אני יכולה בכל זאת לספק כמה טיפים שעזרו לי ואולי יעזרו גם לכם לקום על הרגליים אחרי כישלון ולהמשיך הלאה.

✛ מספיק עם ההלקאות

אני מלכת ההלקאות העצמיות, ברצינות. לא מכירה מישהו שמבקר ושופט אותי יותר מאשר אני את עצמי – ואם אני חלילה נכשלת וטועה, וואה עליי. אני טיפוס אובססיבי ואין דבר רע יותר מאשר להיות אובססיבית לגבי הלקאות עצמיות. זה רע לנפש, זה רע למוטיבציה, זה פשוט רע.

לשמחתי ההלקאות האלה נמשכות פחות ופחות זמן,כי זה לגמרי שריר שאני עובדת עליו. בבסיסי אני אדם שממשיך הלאה, שיודע להרים את עצמו ולהתקדם, טיפוס שמסתכל על העתיד ולא מאפשר לשום דבר להפיל אותו למטה, לא לאורך זמן.

אז אחרי סשן הלקאות מרוכז, הגעתי כבר לנקודה שבה אני אומרת “טוב, די, לא עוד” וממשיכה הלאה. אין לי כוונות להפוך לאויב של עצמי ובסופו של דבר, לאכול את עצמי לא מוביל אותי לשום דבר חוץ מאשר שריפת קלוריות.

פוסט על כישלון במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא

מכאן

✛ ניתוח מסקנות

הדבר היחידי שטוב בהלקאה עצמית הוא שזה מקנה את האפשרות לנתח את הסיטואציה ואיך פעלת במסגרת הסיטואציה עד הפרט הקטן ביותר. כמובן שמומלץ לעשות את זה בלי החלק של השנאה והייסורים, אבל היי, לא לכולנו זה עובד ובדרך כלל אין איזון מושלם במצבים כאלה. קל לי יותר להמשיך הלאה ממצבים שבהם אני מרגישה שלמדתי שיעור חשוב, גם אם כואב ואני באמת מאמינה שהדרך רצופה במכשולים שמטרתם העיקרית היא לגרום לנו ללמוד מהם. מי שאכן לומד ויודע שלא לאפשר לטעויות האלו לחזור על עצמן – בטווח הארוך גם מרוויח.

✛אולי שווה לקחת צעד אחורה?

כטיפוס אימפולסיבי שאינו יודע לדחות סיפוקים, כטיפוס שכל הזמן רץ קדימה – פעמים רבות הכישלונות וגם הטעויות שלי נובעות מהמקומות האלה בדיוק, שבהם אני לא מאפשרת לכל דבר לקרות בעתו ולפעמים מקדימה את זמני, אבל לא בקטע של אמנית מיוסרת, אלא סתם בקטע של חמומת מוח. קורה.

אז לפעמים כשלונות מלמדים אותי שהבעיה היא לא בדרך או לעתים לא רק בדרך, אלא גם בטיימינג. טיימינג זה חשוב וטיימינג לעתים הוא הגורם המכריע שמפריד בין ניצחון לכישלון.

✛הקשיבו לעצמכן

היכולת שלי לסמוך על אינסטינקטים עובדת גם בשיטת השלילה. כי בכל פעם שבגדתי בהם, התחרטתי על זה בדיעבד. זה לא אומר שאם נסמוך על תחושות הבטן שלנו נהיה מוגנים מפני כישלונות, אבל להיכשל בידיעה שהייתה לך תחושה רעה ולא הקשבת לה, זו כנראה התחושה הכי מחורבנת ביקום וממנה עדיף להימנע.

✛קחו דברים בפרופורציות

כשאני נתקלת בכישלון, קטן או גדול ככל שיהיה, אני משוכנעת שחרב עליי עולמי: שכולם בטח מודעים לכך ומתלחששים על זה מאחורי גבי, שהתדמית שלי נפגעה לעד ועוד כל מיני תרחישי אימים. מה קורה בפועל? כנראה שכלום. סיה שרה על לב אלסטי וכנראה שאצל רובנו הוא כזה וכך גם הזיכרון. נכון שזה מעצבן כשאומרים לכן “תנשמו” או “קחו דברים בפרופורציה”, במיוחד כשאתן בשוונג של הרחמים העצמיים, אבל היי, לפעמים זה פשוט נכון.

פוסט על כישלון במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא

בנטייה הטבעית שלנו אנחנו מורגלים להמשיך הלאה וברור שיש אנשים שתמיד זוכרים לכן את המקומות שבהם אתן נופלות ונכשלות (להם אתן יכולות לאחל פאק יו מכל הלב) אבל לכל השאר באמת לא אכפת. אנחנו עסוקים בעצמנו, בהצלחות ובכשלונות שלנו, אז למי יש זמן גם להתעסק כל הזמן בכשלונות של אחרים.

✛אל תתנערו מאחריות

יש כל מיני רבדים שמרכיבים אותנו. חלקם חיוביים יותר וחלקם חיוביים פחות. הצלחות מעצבות אישיות לא פחות מאשר כשלונות ואין סיבה להתנער מהם, הם חלק ממי שאנחנו. מדובר בסוף בעניין של איזון – להכיר בכישלון מבלי לשקוע בתוכו, לקחת אחריות מבלי לאכול את עצמך.

בשורה התחתונה, אם אתם נכשלים ובטוחים שנפל פה אסון, נסו לרגע לראות את הדברים מהצד ולשאול את עצמכם מהן ההשלכות של הכישלון הזה. ברוב המקרים תגלו שהשד לא נורא כל כך, מבטיחה.