בדומה לגיל בו התחלתי לנעול עקבים, גם העניין שלי עם איפור התחיל בגיל יחסית מוקדם. אני לא יודעת להצביע על הגיל המדויק וברור שבהתחלה זה היה ממש לייט, אבל אני חושבת שכבר בחטיבת הביניים עברתי את הפאזה המצערת של מריחת צללית כחולה עד הגבה.

זכורה לי אפיזודה נוספת שבה מרחתי מתחת לעיניים קונסילר כל כך בהיר ולבן, עד שהמורה תהתה בקול רם – באמצע השיעור – האם אני מרגישה בסדר. חלומה של כל נערה מתבגרת עם בעיות בביטחון העצמי.

זו הייתה תקופה שבה לא היו אינספור מדריכים ביוטיוב, מיינד יו ובנוסף גם נאבקתי באקנה מגיל 13 עד גיל 17 בכוחות עצמי וללא ראוקוטן, מה שאומר שגיליתי את נפלאות הדאבל וור בגיל מאוד צעיר (ועד היום הוא אחד המייקאפים השנואים עליי ביקום).

פוסט על איפור במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא

בצבא הייתי מיחידות הסגולה שהיו מוותרות על חצי שעת שינה נוספת כדי לקום להתאפר, כן, עם המדים ועם חום יולי-אוגוסט קומפלט והדבר הראשון שקניתי לעצמי איך שהשתחררתי מהצבא היו שני מוצרים של דיור, אחד מהם היה היה ההיילייטר המפורסם של המותג, שנים לפני שהפך להיות מוצר קאלט ושנים לפני שכל היוטיוברית שמפרסמות מדריכי היילייטר ידעו להגות את המילה הראשונה שלהן. על כך נאמר, Sit down honey.

אז מעבר לכך שלא ממש ידעתי מה עשיתי וזה גרם לתוצאות מפוקפקות במקרה הטוב ומטרידות במקרה הרע, הפואנטה בכל הסיפור המלבב הזה הוא שמאז ומתמיד אהבתי להביע את עצמי באמצעות איפור. אבל זה לא היה תמיד פשוט, לאיפור בחברה שלנו – במיוחד בשנים עברו היו קונטציות שליליות ולכן בדרך כלל הייתי הבחורה הכי מאופרת בקהל, מה שתמיד גרם לי להרגיש מוזרה ובדרך כלל גם ההרגל להתאפר באופן מלא נתפס כמוזר, שטחי, מעיד על חוסר ביטחון עצמי וכל מה שתרצו.

אין ספק שגיליתי את האיפור בגלל אותן בעיות של ביטחון עצמי אבל נשארתי כי זה כיף לי. אוהבת לקנות איפור, אוהבת אריזות, אוהבת צבעים, אוהבת להניח, אוהבת לסקור, אוהבת לצפות, לגעת, לקרוא כל דבר שקשור באיפור. איפור מתכתב עם צבעוניות וביטוי עצמי שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואני חושבת שהמשיכה האמיתית שלי לאיפור נובעת בדיוק מהמקום הזה, מחדוות היצירה, אשר ממנה גיליתי עוד ועוד רבדים ככל שהשנים חלפו.

פוסט על איפור במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא

אפשר לדבר סרה על יוטיוב עד מחר, אבל בשורה התחתונה, הוא והאינסטגרם הנחילו סוף סוף תרבות שבה להתאפר ואפילו להתאפר הרבה זה בסדר גמור. זו תרבות שבה לפתע פתאום לכל מוצר יש ייעוד משלו וכל מ”מ בפנים דורש התייחסות מיוחדת ואי אפשר לעבור לסדר היום מבלי לעשות קונטורינג מלא, בייקינג וכל מיני מושגים שמי שמע עליהם מחוץ לקהילת הדראג עד לפני כמה שנים.

המתנגדים הגדולים לקונספט של נשים מתאפרות אגב, הם גברים, הטוענים בתוקף שאישה צריכה להיראות במהלך כל היום בדיוק כפי שהיא מתעוררת באותו יום ואני אומרת – אישה לא צריכה לעשות כלום פרט למה שהיא רוצה לעשות. מצחיק שרוב חסידי היופי הטבעי הם גברים שלעולם לא יידעו להבדיל בחורה לא מאופרת ביחס לבחורה שמאופרת Full face.

פוסט על איפור במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא

לא רואה באיפור כאיזה מין דבר מכושף שמשנה לחלוטין את פניה של האישה ומאפשר לה להפיל גברים תמימים ברשתה, לא רואה מה הבעיה שמישהי (או מישהו, גם זה קול!) תרצה להדגיש את תווי הפנים שלה באמצעות איפור או להביע כל דבר שהיא מוצאת לנכון באמצעות מייקאפ ולא מבינה למה זה בכלל אישיו.

פוסט על איפור במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא

איפור זה פאן, איפור גורם להרגיש טוב, איפור זו אמנות. זה לא סותר את העובדה שצריך להרגיש טוב גם סתם בפיג’מה, עם קוקו מרושלועם פנים נקיות, אבל לא תמיד זה קורה ולא בכל יום זה ריאלי, לכן טוב שיש דברים שמקפיצים לנו באופן מיידי את מצב הרוח.

מהי עמדתכן לגבי איפור?