כבר סיפרתי לכן שהייתי בסיבוב הקודם עצמאית די כושלת. זה גרם לי לחשוש מאוד מהחזרה לעצמאות אבל בפועל, החשש הזה, במקום להכשיל אותי ולתקוע לי מקלות בגלגלים – דווקא ניווט אותי למקומות טובים בהרבה. בפעם הקודמת התייחסתי ללקחים שלמדתי מרבעון ראשון של עצמאות, אך הגיע הזמן שנעסוק בשאלה: איך הופכים להיות עצמאית שמכניסה כסף ועובדת עם לקוחות, גם אם הרגע התחלתן?

פוסט על חיי העצמאות במגזין Fashion tails לובה שרגא Luba Shraga

שימו לב שהפוסט הזה יתייחס בעיקר לעצמאיות שמעניקות שירותים כמוני, מוצרים לא מכרתי מעולם ואני לא מוכרת גם כעת, לכן כל מה שנוגע לענייני מלאי, ציוד, ייצור וכו’ – הם ממני והלאה בינתיים.

בלי פאניקה

קל לי לכתוב את הסעיף הזה בדיעבד, אבל בפועל, אתן יכולות להיות בטוחות שטיפוס נוירוטי כמוני חזר להיות עצמאי בתחושה מוחלטת של פאניקה. כל הזמן עשיתי בראש חישובים וכמובן שגם הוספתי למשוואה כל מיני תרחישי אימים בהם אני לא מוצאת אף לקוח.

אז אל. אתן תמצאו לקוחות. אין דבר כזה שלא. אופציה הרבה יותר רעה היא לאפשר לחשש כלכלי להפוך ליד המכוונת שלכן. זה בדיוק מסוג הדברים שגרמו לי להסכים לכתוב מאמרי SEO על קופות רושמות בתחילת דרכי לפני כמה שנים, איי שיט יו נוט.

סמכו על האינסטינקטים שלכן

כן, אני יודעת. אין קלישאה גדולה מזה. אבל מה אתן יודעות? הקלישאות הכי גדולות מתבררות כנכונות. אם אתן מרגישות שזו תהיה טעות לעבוד עם לקוח מסוים – שהוא לא יועיל לכן, שהוא יבזבז משאבים מיותרים, שאתן פשוט לא מתחברות אליו ויודעות שגם תהליך העבודה יהיה לא נעים, אז אל. אל תאפשרו לסעיף הראשון לנתב לכן את הקריירה.

אני מוצאת שהבחירה בלקוחות נכונים היא הדבר הכי משמעותי בבניית העסק. כשאתן עובדות עם לקוחות שאתן מאמינות בהם, רוצות להיות מזוהות איתם ורוצות שיופיעו ברזומה שלכן – לא משנה כמה הם מאתגרים, אתן תעבדו איתם בצורה הרבה יותר אפקטיבית שמעודדת המלצות, בהשוואה ללקוחות שאיתם עובדים על הדרך ואז גם העבודה המשותפת איתם נראית בהתאם.

לקוח מרוצה הוא כרטיס הביקור הכי טוב לעסק שלכן ולכן אתן לא יכולות להרשות לעצמכן, בשום שלב בקריירה, להתפשר במודע על לקוחות שאין להם את הפוטנציאל המספק להפוך למרוצים כי הם לא מתאימים לכן.

פרוייקטים אישיים

יש סוגייה מוכרת של ביצה ותרנוגלת כשמנסים לעבוד בתחום חדש – איך אמצא עבודה או אתחיל לעבוד עם לקוחות אם אין לי עדיין תיק עבודות והרי זה מה שכולם דורשים?

זו אכן סוגיה שלעתים הופכת לאישיו של ממש וכאן פרויקטים אישיים נכנסים לתמונה. עוד לפני שהתחלתן בפועל לעבוד עם לקוחות ולייצר הכנסות, צרו תחושה שאתן כל הזמן עובדות. Fake it till’ you make it ובאקסטרים, בלי להתבייש. עמדתי בפני סוגיה דומה כשהפסקתי לעבוד בכלות אורבניות: מצד אחד, הייתי כבר דמות יחסית מוכרת בעולם הלייף סטייל המקומי אז הייתה ציפייה מסוימת לראות מה הדבר הבא שאעשה ולשמו חזרתי להיות עצמאית ומצד שני, וואלה, לא היה לי מושג.

זה לא שברגע שהפכתי להיות עצמאית כולם דפקו בדלת ורצו לתת לי שטרות של כסף. הייתי שמחה אם זה היה קורה אבל המציאות הייתה רחוקה מכך והכנתי את עצמי אליה, אז לפחות לא היו לי אשליות בנושא.

זו בדיוק הסיבה שהעסקתי את עצמי בלי סוף, כך שגם בתקופה הקצרה בה הייתי מובטלת, אי אפשר לומר שלא עשיתי כלום. עבדתי על האתר החדש, הייתי כל הזמן עסוקה בצילומים, כל פוסט הפך אצלי לפסטיבל כלפי חוץ. לאנשים לא היה מושג שאני לא מרוויחה מזה עדיין כסף ואתן יודעות מה? זה לא באמת משנה. כי ברגע שאתן משדרות שהעסק מתקתק ואתן סופר עסוקות – בסוף זה באמת קורה.

זו הזדמנות מושלמת לעסוק בפרויקטים שתמיד רציתן ואולי לא הייתה לכן הזדמנות לממש אותם. נסו לראות בהם כפרויקטים חלומיים שבהמשך הדרך תייצרו עבור לקוחות בתשלום ותקבלו יד חופשית לעשות כל שעולה על דעתכן. מצליחות לדמיין את זה? אין לי ספק שכן, לא משנה באיזה תחום אתן עובדות.

פוסט על חיי העצמאות במגזין Fashion tails לובה שרגא Luba Shraga

להעביר את זה הלאה

אנחנו חיים במציאות דיגיטלית שמאפשרת ליצור קשרים חדשים בקלות רבה מאוד ולתחושתי לא כולנו מנצלים את זה באופן מלא. כמה פעמים אנחנו נתקלים בפוסטים באמת טובים ותופסים את העין של אנשים שמחפשים עבודה? לא מספיק. הדבר הראשון שעשיתי ביום שבו חזרתי מחו”ל ובאופן רשמי גם לשוק העבודה, היה לעלות פוסט צבעוני להחריד בדיוק כפי שאפשר לצפות ממני ובו כתבתי שאני מחפשת עבודה.

נכון, זה היה פוסט חשוף ואתן יודעות מה? העליתי אותו עוד לפני שניסחתי בפני עצמי מה בעצם אני עומדת להציע ומה יהיה ה”אני מאמין” שלי בתור עצמאית. לא באמת ידעתי להגדיר את זה בצורה מדויקת. “מדויק”, זו המילה שכולם מחפשים עכשיו, נכון? אז לי לא היה “מדויק”, היה לי “בערך” ובדיוק כפי שהתגלגלתי כל החיים הבוגרים שלי ממקום למקום, האמנתי שעם הפנייה לעולם יבואו הצעות מעניינות ועם ההצעות האלה אתגלגל הלאה. לפעמים אנחנו כל כך מחפשות את המדויק הזה, שזה משתק אותנו ומונע מאיתנו להתקדם הלאה.

לפוסט הזה, הצבעוני להחריד ולא מדויק בעליל, היו מאות שיתופים והופתעתי כמו תמיד לגלות שאנשים מגיבים בצורה חיובית למקרים בהם אני צועקת את החלומות שלי.

קחו יוזמה

אתן יודעות מה קרה אחרי שהעליתי את הפוסט, עשרות אנשים פנו אליי והיה נדמה שכולם רוצים קצת נתח ממני?

כלום.

תיבת ההודעות המסוננות שלי בפייסבוק עלתה על גדותיה באנשים שחושבים שאני ממש חמודה אבל לא יכולים לשלם לי כרגע, הבאתי את עצמי לכמה וכמה פגישות שלא יצאה מהן אפילו תשובה לכאן או לכאן (מחלה מוכרת של שוק העבודה הישראלי), כך שלצד ההתרגשות מכך שאנשים מגלים בי עניין על מי שאני ומה שאני מציעה, הרגשתי גם תסכול ותהיתי האם מישהו ירצה לשלם לי מעבר ל”היי, את ממש מוכשרת”.

אבל זה לא באמת היה כלום כי בסופו של דבר נוצרת תזוזה: השמועה מתפשטת, אנשים מספרים אחד לשני, אנשים התחילו לתייג אותי במשרות רלוונטיות, עד שכעבור פרק זמן של כמה שבועות בודדים בסך הכל, זה אכן תפס. זה לעולם לא היה תופס אילו הייתי מחפשת עבודה בדיסקרטיות, רק שלא יחשבו חלילה שאני לא מסתדרת בעצמי.

זו לא היוזמה היחידה שבה נקטתי: שלחתי מיילים לכל מיני אנשים והצגתי את עצמי, היו גם כמה מותגים שבניתי להם מצגת היכרות של ממש בתקווה שירצו לשמוע עוד כי ממש רציתי לעבוד איתם, פניתי לכל מיני אנשים וביקשתי שיחשבו עליי אם יצוצו הזדמנויות מעניינות. לא התביישתי וזה השיג לי את המטרה הרצויה, גם אם לא באופן ישיר ומיידי.

מה שבאמת עודד אותי זו העובדה שאני מנסה. לומר לכן שהפלתי מהרגליים את מי שהקדשתי עבורו זמן (הרבה מאוד זמן!) להכין לו מצגת וגרמתי לו לעבוד איתי? לא. לא תמיד זה מסתדר, לא תמיד זה קשור בך, אבל העובדה שניסיתי כל מיני אפיקים גרמה לי להבין שמשהו מכל זה חייב לתפוס.

תאמינו בעצמכן

הנה, עוד קלישאה. חשבתן שתהיו פטורות מזה בפוסט? צר לי. גם הסעיף הזה נכתב על בסיס לקחים כואבים. כשהתחלתי התוכנית העסקית שלי הייתה “לא להיכשל??”, ממש ככה. לא חשבתי אפילו על איזה הישגים אני מעוניינת להשיג ואילו פסגות אני מעוניינת לכבוש, רק קיוויתי לא להיכשל – שלא יתברר שהמהלך הזה היה מוטעה, שלא אצטרך לחפש עבודה עם הזנב בין הרגליים, שאוכל לקיים את עצמי.

זה אומר שהחרדה הכלכלית אבל גם האגו דיברו מתוכי ולא באמת הסתכלתי על התמונה הגדולה והבנתי מה אני רוצה להשיג. מה שיותר חמור מכך וזה ממש מצער אותי לכתוב את זה – לא האמנתי במובן מסוים שאצליח להרים עסק. הגעתי לזה כי הרגשתי שזה בלתי נמנע, שזו הדרך שלי, אבל אני לא יודעת עד כמה באמת הרגשתי שאני מסוגלת לעשות את זה.

מדדתי את עצמי לפי תגובות של אחרים: לפי התגובות שקיבלתי על הפוסט בו חיפשתי עבודה ולפי כל סירוב או התעלמות של לקוח פוטנציאלי חדש. שכחתי לעצמי את התכונה שאני מגדירה בתור אחת הבולטות בי – היכולת תמיד לנחות על הרגליים וחבל, כי היא הופכת אותי לאדם די אדיר וזה כנראה השיעור הכי חשוב שלקחתי מהחוויה הזו. אז כן, זו קלישאה אבל היא בעיניי צריכה להיות הבסיס להכל.

נהלו נכון את החשבונות

זו כנראה הנקודה הכי כואבת אצלי מהסיבוב הקודם, לכן אמרתי לעצמי שאם אני חוזרת להיות עצמאית שוב, אני חייבת לקחת את עצמי בידיים וללמוד להתנהל בצורה נכונה. להתעסק עם בירוקרטיה זה עניין מסובך עבורי ממש מבחינה רגשית, משהו שאני מסוגלת לדחות עד אין קץ לא משנה כמה ביוקר זה עולה לי ומשום מה אני בטוחה שאני לא היחידה.

אז קודם כל אני נעזרת ברואה חשבון כי אם הייתי צריכה לעשות את זה לבד זה פשוט לא היה קורה. שנית, אני משתמשת רק בחשבוניות דיגיטליות כמו למשל חשבונית ירוקה ולא מתקרבת אפילו לפנקסי קבלות כי זה היה מקור אדיר לכאוס בפעם הקודמת.

דבר נוסף הוא שאני מחנכת את עצמי לאסוף חשבוניות והוצאות באופן קבוע ולא להפוך את זה לפרויקט של אחת לכמה חודשים שבו אני מבינה שאין לי מושג היכן החומרים שמורים, מה שמעלה באופן משמעותי את מפלס החרדות שלי.

אני גם מנהלת טבלאות מסודרות כדי להבין בדיוק כמה אני מרוויחה, כמה אני מוציאה ומה בסופו של דבר נשאר הנטו שלי. זה לא טריוויאלי כשלא מקבלים יותר תלושי משכורת עם מספרים ברורים שחור על גבי לבן.

אלו התובנות שלי בינתיים, כמישהי שעדיין בונה את עצמה ולא בדיוק נמצאת בשלב בו אפשר לכתוב ספר אוטוביוגרפי בשם “חדי קרן ואבוקדו – סיפורה של לובה שרגא”, אלא עדיין חיה את ההצלחות והנצחונות, אבל גם את הסירובים ואת הכשלונות. אני נהנית לתעד דווקא מהמקום הזה כי בכל יום אני לומדת משהו חדש וכל יום מביא אותי לנקודה קצת אחרת.