נושא הגילנות העסיק אותי עוד טרום תקופת הקורונה. יצא לי להכיר נשים מרתקות בכל כך הרבה גילאים שונים ואמרתי ילעצמי שלא הגיוני לקבל יחס שונה מהחברה החל מגיל מסוים. כמובן שעם הקורונה התופעה רק הקצינה, כשפתאום אוכלוסיה שלמה של אנשים, חלקם עדיין פעילים מאוד, כולם חשובים ונפלאים – קיבלו חותמת שהם אינם רצויים, עול על החברה שלנו. פתאום נוצרה הפרדה של "אנחנו" ו"הם" ופתאום יש לא מעט אנשים שמוכנים להקריב אותם, האוכלוסיה המבוגרת יותר, העיקר שנוכל לחזור לשגרת חיינו.
הדיירים המתים בבתי האבות והגילנות המוקצנת שמביאה עמה התקופה שוברים את ליבי. כפי שאמרה לי חמותי במהלך שיחת ערב החג בזום "אני אדם חיוני ופתאום גיליתי שאני בעצם אוכלוסיה בסיכון". לכן, כל כך שמחתי כשענבר פנתה אליי עם שאלון להורים ולסבים ולסבתות שלנו. שאלון שנועד להזכיר להם עכשיו יותר מתמיד, עד כמה הם חשובים ואיזה משקל יש לזכרונות שלהם, לחוויות שלהם ולתחושות שלהם במורשת האישית של כל אחת ואחת מאיתנו.
אני ענבר גולדנר, בת 32. למדתי עיצוב אופנה בבצלאל, והמשכתי לתואר שני בהיסטוריה של העיצוב ב- Royal College of Art בלונדון בתואר שנלמד במוזיאון V&A והוא שיתוף פעולה של שני המוסדות. אני התמקדתי בעיצוב אופנה ואביזרי לבוש במחקרים השונים שחקרתי.
התזה שלי התעסקה בחייטים ותופרות יהודיים שהיגרו ממזרח אירופה לארץ ישראל וללונדון בשנים שבין שתי מלחמות עולם והתאימו עצמם לעולם החדש אליו הגיעו. בחנתי את טכניקות העבודה שלהם, את טכנולוגיות הייצור שהם עבדו בהן, את החומרים ואת הקשר היהודים לעולם הלבוש. התזה שלי התבססה על הרבה ראיונות שבוצעו, בעיקר באנגליה, עם אנשים שעבדו בתעשייה בשנים הללו ולא יכולתי להפסיק לחשוב, גם אחרי שהגשתי את התזה, על איזה פספוס יש במדינה שלנו שאנחנו לא מתעדים מספיק את האנשים שעבדו פה קשה להקים את המדינה (אבל גם גיליתי שיש לנו הרבה אוצרות אחרים בתוך כל המחקר שעשיתי- אבל זה לפעם אחרת).
הרעיון שלי הוא תוצר של המחקר האישי שלי עם סבתא שלי, אני מראיינת אותה כשנה על ההיסטוריה המשפחתית שלנו וגיליתי כל כך הרבה מידע וידע שהיו כנראה אובדים לצערי.
כשהתחיל הסגר, חשבתי איך אני יכולה לגרום לשיח יותר עמוק עם האנשים הקרובים אליי מעבר לשאול לשלומם, להתעניין באמת, לעוד כמה דקות בהם, בעבר שלהם, בהקשבה אמתית ומשם בא הרעיון שלי. הראיונות יכולים להיות מותאמים לסגנון של כל אחד ואחת, בגרסה של שאלה ליום, או כל פעם שאלון שמתמקד בתקופה, לפי מה שמתאים לכן ולמרואיינים שלכן.
אם מישהי מעוניינת לשלוח לי את הראיון לאחר שמילאה אותו, ולאחר שקיבלה הסכמה לפרסם את הראיון – אני אשמח לקבל אותו. כרגע, אני מאגדת ראיונות שונים ולפי מספר הראיונות שאקבל בחזרה, אדע מה ניתן לעשות עימם. הרעיון הראשון שלי היה לתרום אותם לספרייה הלאומית, שם יש אוסף של היסטוריה בעל פה או ליצור ספרון נחמד עם הסיפורים האישיים. כמו כן קיימת אפשרות שאוכל לסדר ולארגן את הראיונות שלכן ולהחזיר לכן בחזרה עם המשך דגשים.
ניתן לפנות אליי בכל שאלה inbargoldner@gmail.com ואשמח מאוד לענות ולסייע.
[contact-form-7 id="37606" title="שאלון לסבתות"]
השאלון שחיברה ענבר עבר אדפטציה לכדי מסמך PDF אותו עיצבנו במיוחד ואתן יכולות לקבל למייל ללא תמורה. בדף הפותח של השאלון יש הוראות לגבי איך כדאי להעביר אותו ולראיין את ההורים או את הסבים והסבתות. מטרת השאלון היא ליצור חיבור אמיתי גם בתקופה של ריחוק חברתי, להעביר את המסר שחשיבותם לא נפגעה עבורנו ובחיינו, בין אם הם מקוטלגים כאוכלוסיה בסיכון או לא. שימו לב, במילוי הטופס אתן נותנות את הסכמתכן לשמור על קשר איתי במייל, כמובן שאין ספאם.
תודה רבה לענבר על הרעיון המופלא הזה ומקווה שתמצאו בשאלון ערך והזדמנות לחיבור משמעותי עם האנשים החשובים לכן.