כשורד ניגשה אליי באחד הימים בבית הקפה ואמרה לי "אני מגיעה למפגש הבא שלך", ידעתי מיד במי מהרשומות מדובר גם מבלי להכיר אותה באופן רשמי. ככה זה, יש אנשים שיש מסביבם הילה מסוימת והלב שלהם נדיב בצורה כזו שאת מרגישה שהכרת אותם הרבה לפני ההיכרות הרשמית. במפגש עצמו, ככל שסיפרה על עצמה ועל קורותיה – היה לי ברור שאני חייבת להגיע עד אליה כדי לשמוע עוד.
גם אילו לא הייתי יודעת שזה ביתה של ורד, כנראה שהייתי מנחשת – בדיוק כמו שידעתי להצמיד את השם לפנים שלה. יש משהו בחמימות הזו שמאפיינת את האישיות שלה ומתבטאת היטב גם בבית. החלל מרגיש מזמין, כמו לקבל חיבוק משפחתי גדול והחלק האהוב עליי – בית אסתטי אך כזה שמרגישים שחיים בו באמת וזו התחושה הכי נפלאה בעולם.
אך עוד לפני שנעמיק בסיפורים על הבית, אני רוצה לספר לכן על ורד עצמה: בעלת הבלוג Somewhere over the fifty, ורד היא כל מה שאני רוצה להיות לא רק בעוד כמה שנים – אלא ממש עכשיו. השיח המשותף שלנו מוכיח שהראש הפתוח של ורד הוא לא פונקציה של גיל. הגישה שלה לחיים, המעודדת ליהנות מהם מבלי להיתפס למסגרות ותבניות, היא לגמרי הדרך שבה אני שואפת לחיות את חיי.
אחרי שנים בקבע, ורד ממשיכה להיות פעילה בכל העת: בניהול העסק של בן זוגה, בעבודה בבוטיק אופנה, בכתיבת הבלוג המשובח שלה וברעיונות הנוספים שכבר רצים לה בראש. היא מכירה בחשיבות היציבות שיש לה כעת עם הגמלה ועם הבית שקנו לפני כמה שנים, אך יותר מכל, היא מכירה בחשיבות הגישה שלה: לפיה החיים לא נעצרים בגיל מסוים, אלא להיפך. היא מגדירה את זה בתור הגיל החדש: גילאי ה-45+, שלא ניתנה להם שום חשיבות או מחשבה לאורך השנים, הפכה כעת לשכבת גיל שיש בה פנאי, הנאה ורצון לטרוף את החיים.
כמובן שלא הכל ורוד, ורד עצמה מודה בכך שיש הרבה מאוד נושאים לא מטופלים אצל נשים גם בגילאים שלה. נשים שחוות תופעות של גיל המעבר ואינן יודעות להתמודד עם זה, נשים שמתמודדות עם נסיגת חניכיים וחשות בכך בושה – כל הנושאים שאילו היה לגביהם שיח, נשים בכל הגילאים היו יכולות לדעת שהן לא לבד, למה לצפות ואיך להתמודד.
נושא נוסף הוא כמובן הגילנות. אני זוכרת שבאחד הבקרים בתוכנית של טל ואביעד, שמעתי אותם מנהלים שיחה על ריקי לייק באינסטגרם ואז אביעד שאל "מה היא עושה שם בכלל, היא לא זקנה?". ריקי לייק היא אישה בת 51 ואם היו מדירים אותי משיח מסוים בגלל שאני "זקנה מדי" אני יודעת שהייתי נפגעת מאוד. אבל כבר עכשיו בגילי אני כועסת על אמירות כאלה, כי כשאנחנו מתייגים גיל מסוים כ"זקן" אנחנו בעצם גם חורצים את גורלנו בעתיד. אני וורד הסכמנו על כך שגילנות פוגעת יותר מכל בעצמנו, כי אנחנו מראש אומרות לעצמנו מה לא נוכל לעשות בעתיד.
שאלתי את ורד האם היא רואה את עצמה כבלוגרית לגילאים מסוימים והיא ענתה שלא. אמנם יש לה מדורים העוסקים בהיותה סבתא לנכדים, אבל היא מזמינה קוראות ליהנות מהתוכן שלה לא משנה מי הן ובנות כמה הן. כשהבטתי בורד, שמתלבשת בסטייל שהייתי מאמצת בשמחה וכשניהלתי איתה שיחה כיפית ומשוחררת – הבנתי עד כמה יש כל כך הרבה תחומים שהם חוצי גילאים ולכן חבל להצמיד להם תוויות מיותרות.
הבית של ורד ובן זוגה ממוקם ברחובות ולפני כמה שנים עבר שיפוץ גורף. ורד רצתה עיצוב שמתאים יותר לחיים העכשוויים שלה, שיהיה פתוח ומאוורר יותר – אך גם שיהיה פרקטי, יציע פתרונות אחסון ויתאים לאירוח של ילדים ונכדים. הבת הצעירה שלהם עדיין מתגוררת בבית, בעוד שאר הילדים כבר עזבו לדרכם העצמאית ומעניין לראות שאת אותה הגישה המשוחררת שיש לורד לגבי החיים, היא מיישמת גם בנוגע לילדיה: היא גאה בהם כל אחד בתחומו ולאחרונה כל בני המשפחה אפילו עשו קעקוע משותף!
היא אומרת שהיא שמחה לראות שגם הילדים שלה, בנוסף למחויבויות לקריירה ולילדים שלהם, דואגים לפנות זמן להנאה ומשקפים את דרך החיים שלה גם במעשים היומיומיים שלהם.
כמובן שאחד הדברים הראשונים שתפסו את תשומת לבי זו הספריה המרהיבה עם מאות הספרים שעומדת במרכז הסלון. בחלומי כבר דמיינתי כיצד אני מגיעה לגיל פרישה, מונחת על ספה, קוראת ספר ואוכלת חטיף – ואז הבנתי שזה לא שונה משמעותית מהמציאות היומיומית שלי בשעות הפנאי ואני מניחה שלזה התכוונה ורד כשהיא אומרת שתמיד אפשר לחיות ולא צריך לחכות לרגע מיוחד.
אגב, זה בדיוק מה שעשיתי ביום שלאחר הפגישה בהשראתה. ביום בו נפגשנו התרוצצתי בין פגישות לצילומים – ולכן יום למחרת, למרות שלא הייתה חסרה עבודה גם אז, החלטתי לקחת את אחר הצהריים לעצמי כדי לנוח וליהנות, כי חשבתי לעצמי שזה בדיוק מה שורד הייתה עושה אילו הייתה במקומי. זו הייתה דרך נפלאה לנקות קצת את הראש ושמחתי לגלות שהגישה שלה דבקה מעט גם בי.
אחד החללים האהובים עליי בבית היה חלל השירותים הממוקם בכניסה, חלל שעוצב כמו שירותי פאב עם טפט צבעוני ואריחים מונוכרומטיים, שילוב לא שגרתי אבל כזה שנעשה בטוב טעם ולגמרי עובד.
זה לכאורה לא משהו שהייתי מצפה לראות בבית משפחתי אבל כשמכירים את ורד, מבינים שזה לגמרי תפור עליה.
בקרב החברות שלה, ורד כבר מוכרת כ-Somewhere over the fifty ולא משנה אם הן בנות גילה, צעירות או מבוגרות ממנה, מבחינתן זה לגמרי סטייט אוף מיינד. את השם הזה העניקה לבלוג בתקווה גם להעניק איזו מין הגדרה לגיל שלה וכל מה שהיא מנסה שהוא ייצג עבורה. היא מספרת שבבלוג שלה היא מאוד גאה והבחינה כיצד בזמן האחרון נוצר מסביבו שיח שמשמח אותה מאוד.
את הסטייל של ורד נדמה לי שכל אחת הייתה שמחה לאמץ: תיקי מעצבים שאספה לאורך השנים לצד כל מיני פיסים של מעצבות. ורד לא חוששת מאמירה או מצבע, אוהבת לאסוף חגורות ומשקפי שמש.
הטיימינג של ההיכרות עם ורד כאן בדפי המגזין יצא מושלם עם קיומו של חודש עיצוב הפנים, כי מדובר באחד הבתים הכי יפים שנהניתי להתארח בהם מאז שהקמתי את המדור הזה. חוץ מתחושת המרחב כאמור, יש כאן את החמימות הנעימה הזו שלי אישית היה נעים לבקר בה.
תודה רבה ורד על האירוח ועל ההצצה לעולם המופלא שלך.
מוזמנות לעקוב אחריה בבלוג ממש כאן
ובאינסטגרם, כאן