את עולם הפורנו גיליתי, כמו הרבה א.נשים – בגיל צעיר למדי. תמיד הרגיש לי שמשהו לא לגמרי תקין בצפייה במה שמתחולל לי על המסך והיום בדיעבד כאישה בוגרת, אני שמחה על כך שאני לא מרגישה שהפורנו חלחל לי לחיי המין ולדימוי הגוף שלי, אך זה בהחלט לא טריוויאלי. במשך שנים לא ידעתי להניח את האצבע על מה שמפריע לי בפורנו ובוודאי שלא ידעתי שיש לזה אלטרנטיבות.
היום, כשאני כותבת על פמיניזם לא מעט זמן ומכירה נשות מקצוע מדהימות כמו סיון לוטן – שגם אתן אהבתן בעקבות ההיכרות שלנו בפוסט על צעצועי מין, היה לי ברור שאני חייבת להקדיש פוסט מקצועי לפורנו, כדי להבין למה התחושה הזו שמשהו לא בסדר היא למעשה לא רק תחושה אלא בעיה מבוססת, מהם הזרמים השונים בפמיניזם לגבי פורנו וחשוב מכך – איך אפשר ליהנות ממין ולגרות את הדימיון, מבלי לפגוע באספקטים שונים בחיים שלנו ומבלי להרגיש שאנחנו לוקחות חלק בניצול נשים בתעשיית המין? סיון, הבמה שלך.
הי, נעים להיפגש שוב ?
אני סיון לוטן, בוגרת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. במסגרת עבודת התזה בתואר השני חקרתי זוגות שצופים יחד בפורנו. כיום מסיימת לימודים בתוכנית ההכשרה לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן ומתחילה בקרוב התמחות. אני בעלת ניסיון רב בהדרכה וייעוץ בנושא מיניות וזוגיות, ומנחת סדנאות והרצאות מזה 5 שנים. התחלתי את דרכי בעמותת "דלת פתוחה" (לקידום מיניות בריאה בישראל) כמתנדבת בסניף ת"א בשנת 2010, בארבע וחצי שנים האחרונות ניהלתי את סניף באר שבע וכיום מנהלת את סניפים תל אביב וחולון.
הגישה שלי למיניות היא sex positive (שבקרוב אסביר מאיפה הגישה הזאת התחילה), אני מאמינה שלכל אדם יש את הזכות להנות ממיניות מיטיבה ויחסי מין מענגים. אני חושבת שהתפיסה בחברה שלנו מעוותת לגבי מיניות ושאנחנו לרוב ניגשים אליה דרך הפריזמה של סיכון ופגיעה, מה שגורם לרוב האנשים לפתח רגשות שליליים לנושא המיניות- כמו בושה, אשמה, חרדה ועוד. אני חושבת שמיניות היא דרך להביע את עצמנו, ליצור קשרים משמעותיים, לענג את עצמנו, להגיע להגשמה עצמית, ופשוט לעשות לנו ולאחרים נעים ולכן אני חושבת שצריך לחגוג את המיניות, לשים אותה במרכז, על הבמה, על השולחן, לא בהסתר ולא במחשכים.
ובעיקר, אני מאמינה שצריך להתחיל לדבר עליה, על החלקים הנעימים יותר ופחות – פשוט לדבר עליה- כולם. בין חברים, הורים עם ילדיהם, מורים עם תלמידיהם, מדריכים בתנועות נוער עם החניכים שלהם, מטפלים עם המטופלים שלהם, צעירים ומבוגרים, בעלי מוגבלות, נשים, גברים, א-בינארים, טרנסים, הומואים, לסביות, סטודנטים, מקומות עבודה, כולם ובכל מקום. אני חושבת שמיניות לא צריכה להיות תחת טאבו ואני דואגת לחיות את האג'נדה הזאת יום יום בחיי בכך שמדברת על מיניות כל הזמן.
במסגרת המחקר שלי בתזה חקרתי זוגות שצופים יחד ומרצון בפורנוגרפיה, זה היה מחקר איכותני שלא בא לבדוק את שיעור התופעה באוכלוסייה או את השלכותיה אלא מטרתו הייתה לשפוך אור על תופעה שאינה מדוברת. המסקנה המרכזית שלי הייתה שהמציאות מורכבת מהרבה אמיתות והצפייה המשותפת היא גם יכולה להועיל לזוגות אך גם יכולה להזיק. במסגרת סקירת הספרות בתזה חקרתי את התפתחותה של הפורנוגרפיה לאורך השנים, את אפיון הצריכה של נשים לעומת גברים ואת הוויכוח הפמיניסטי בנוגע אליה. לבסוף, הדיון עסק באופן שבו זוגות סותרים או משחזרים את ההבניות החברתיות הנוגעות במיניות דרך הצפייה המשותפת שלהם בפורנוגרפיה.
(מתוך הרצאתה של סיון- 50 גוונים של כחול)
הי, נעים להיפגש שוב ?
אני סיון לוטן, בוגרת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. במסגרת עבודת התזה בתואר השני חקרתי זוגות שצופים יחד בפורנו. כיום מסיימת לימודים בתוכנית ההכשרה לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן ומתחילה בקרוב התמחות. אני בעלת ניסיון רב בהדרכה וייעוץ בנושא מיניות וזוגיות, ומנחת סדנאות והרצאות מזה 5 שנים. התחלתי את דרכי בעמותת "דלת פתוחה" (לקידום מיניות בריאה בישראל) כמתנדבת בסניף ת"א בשנת 2010, בארבע וחצי שנים האחרונות ניהלתי את סניף באר שבע וכיום מנהלת את סניפים תל אביב וחולון.
הגישה שלי למיניות היא sex positive (שבקרוב אסביר מאיפה הגישה הזאת התחילה), אני מאמינה שלכל אדם יש את הזכות להנות ממיניות מיטיבה ויחסי מין מענגים. אני חושבת שהתפיסה בחברה שלנו מעוותת לגבי מיניות ושאנחנו לרוב ניגשים אליה דרך הפריזמה של סיכון ופגיעה, מה שגורם לרוב האנשים לפתח רגשות שליליים לנושא המיניות- כמו בושה, אשמה, חרדה ועוד. אני חושבת שמיניות היא דרך להביע את עצמנו, ליצור קשרים משמעותיים, לענג את עצמנו, להגיע להגשמה עצמית, ופשוט לעשות לנו ולאחרים נעים ולכן אני חושבת שצריך לחגוג את המיניות, לשים אותה במרכז, על הבמה, על השולחן, לא בהסתר ולא במחשכים.
ובעיקר, אני מאמינה שצריך להתחיל לדבר עליה, על החלקים הנעימים יותר ופחות – פשוט לדבר עליה- כולם. בין חברים, הורים עם ילדיהם, מורים עם תלמידיהם, מדריכים בתנועות נוער עם החניכים שלהם, מטפלים עם המטופלים שלהם, צעירים ומבוגרים, בעלי מוגבלות, נשים, גברים, א-בינארים, טרנסים, הומואים, לסביות, סטודנטים, מקומות עבודה, כולם ובכל מקום. אני חושבת שמיניות לא צריכה להיות תחת טאבו ואני דואגת לחיות את האג'נדה הזאת יום יום בחיי בכך שמדברת על מיניות כל הזמן.
במסגרת המחקר שלי בתזה חקרתי זוגות שצופים יחד ומרצון בפורנוגרפיה, זה היה מחקר איכותני שלא בא לבדוק את שיעור התופעה באוכלוסייה או את השלכותיה אלא מטרתו הייתה לשפוך אור על תופעה שאינה מדוברת. המסקנה המרכזית שלי הייתה שהמציאות מורכבת מהרבה אמיתות והצפייה המשותפת היא גם יכולה להועיל לזוגות אך גם יכולה להזיק. במסגרת סקירת הספרות בתזה חקרתי את התפתחותה של הפורנוגרפיה לאורך השנים, את אפיון הצריכה של נשים לעומת גברים ואת הוויכוח הפמיניסטי בנוגע אליה. לבסוף, הדיון עסק באופן שבו זוגות סותרים או משחזרים את ההבניות החברתיות הנוגעות במיניות דרך הצפייה המשותפת שלהם בפורנוגרפיה.
אז מה את יכולה לספר לי על פורנו מהסקירה שעשית במחקר שלך?
בואי נתחיל מזה שבגלל האינטרנט, הפורנו הפך להיות נחלת הרוב, וצפייה בפורנו הפכה להיות פרקטיקה נפוצה בקרב בני אדם (יש לי פה הרבה מאמרים לצטט אבל נחסוך מעצמנו כרגע את ההפניות), היא נכנסה לכל הבתים, כל האוכלוסיות וצפייה בה הפכה להיות פעולה נורמטיבית לכל דבר. זה כמובן משתנה בין מגדרים, גילאים, מגזרים, תרבויות, אך זו הפכה להיות פעילות שבשגרה. ועכשיו אני אסתור את עצמי ואגיד שבעצם העניין שלנו בלצפות בייצוגים מיניים מפורשים (קרי פורנו) ממש לא התחילה מעידן האינטרנט, אלא בעצם מאז ומעולם בני אדם סקרנים ומתעניינים במיניות, אפשר לראות את זה מהפסלים ביוון העתיקה, הציורים בכנסיות, הקולנוע, הספרות ועוד ייצוגים תרבותיים. העניין שהשתנה בשנים האחרונות זה בעצם עניין הזמינות שלה, כיום לכל אדם שיש גישה לאינטרנט יש גישה לפורנו, כלומר אדם לא צריך לצאת מהבית, אפילו לא מהמיטה כדי לצפות בה. אז אנחנו מבינות מזה שהעניין במיניות לא השתנה זה רק הזמינות של הצפייה בתכנים וייצוגים מפורשים שלה. גם התוכן מאוד השתנה ובגלל שהצפייה היא "אנונימית" או לפחות בהרגשתנו היא כך, יש הרבה יותר מקום להתגוונות (מהמילה מגוון) של סוגי התכנים והקטגוריות ויש היום פורנו על כל נושא או עניין שנוכל לחשוב עליו.מה הגישה הפמיניסטית לגבי פורנו בעד ונגד?
במשך שנים יש דיון מתמשך באקדמיה בנוגע למוסריותה של הפורנוגרפיה, השפעותיה על תפיסות נשים, מיניות ומגדר והנזקים הנובעים ממנה. קוראים לוויכוח הזה "מלחמות הסקס הפמיניסטיות" (feminist sex-wars) ואתן מוזמנות לקרוא על זה עוד בספרות כי זה ויכוח מרתק. אבל בקיצור נמרץ, בניגוד למה שכולם חושבים, לפמיניזם יש שתי דעות על פורנוגרפיה אחת המחנה ה"אנטי פורנוגרפי" והשנייה המחנה "אנטי אנטי פורנוגרפי" או בשמו "פרו סקס" או "סקס פוזיטיב" (מוכר לכן מלמעלה?). המחנה האנטי פורנוגרפי צמח מתוך מאבקים קודמים נגד אלימות כלפי נשים ובמיוחד נגד אונס. הדיון באונס ובאלימות מינית עורר את השאלה כיצד מיוצר האקלים החברתי שאחראי לאלימות כלפי נשים. התשובות התמקדו במדיה ובעיקר בפורנוגרפיה. אחת ממובילות המאבק האנטי פורנוגרפי היא קתרין מקינון, פרופסור למשפטים, אשר טוענת כי הפורנוגרפיה מגדירה נשים כנחותות וככפופות, כאשר קושרת בין כפיפות נשית לעונג מיני גברי. כלומר, היא טוענת שפורנוגרפיה מציגה נשים באופן מובהק ככלי שרת להנאתו המינית של הגבר ומהווה את ההתגלמות הקיצונית ביותר של תרבות ההחפצה. קצת מורכב? במילים פשוטות- המחנה האנטי פורנוגרפי טוען כי האופן המעוות שאנחנו תופסים מיניות בחברה שלנו טמון בפורנוגרפיה, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הייצור שלה. הטענה של מחנה זה היא שפורנוגרפיה היא זנות מצולמת ועצם הייצור שלה פוגע בנשים וגברים ושזו תעשייה נצלנית. מולן עומדות המחנה ה"אנטי אנטי פורנוגרפי" או "סקס פוזיטיב" שאומרות שהבעיה המרכזית ביותר בפורנוגרפיה היא שנשים מודרות מהתעשייה שלה ובמידה ונשים היו מייצרות אותה אז התעשייה גם הייתה הרבה יותר הומנית וגם התכנים בהתאם. הן טוענות שבאותה מידה שכרגע הפורנוגרפיה מחפיצה נשים היא יכולה להיות גם אמצעי לשינוי חברתי חיובי בכל הנוגע לתפיסת נשים. נשים נתפסות בשתי דרכים הפוכות- כמי שמגלמות את המין, או כא-מיניות– אך הן לעולם אינן יכולות להיות סובייקטים מיניים בדומה לגברים. הכוונה לסובייקט מיני היא שהאישה היא ה"חרמנית" היא החושקת, היא האקטיבית, בניגוד לאופן שבו מוצגות נשים בפורנוגרפיה- כמשרתות מיניות גברית. סקס פוזיטיב זו תפיסת עולם רחבה שעומדת בעצם אל מול התפיסה הסקס נגטיב שמציג המחנה האנטי פורנוגרפי. משמעותה שאין להגביל ולמשטר את מיניות האדם ואין להגיד מה נחשב ל"סקס טוב" ו"סקס לא טוב" (נגיד ביחס לקהילה הלהט"בית, הבידיאסמית, הטרנסג'נדרית ועוד) והיא בעיקר רואה במיניות כמשהו חיובי בחיים שלנו שלא צריך להיות מקושר לבושה או אשמה.
(מתוך הרצאתה של סיון- 50 גוונים של כחול)