התלבטתי האם לכתוב את שמה המלא של בת-שי או להשאיר אותו כך, אבל אני תמיד נזכרת בשורה שלה שאומרת "בת-שי, רק בת-שי, כמו שר" שהיא כל כך משעשעת, עד לרמה שזה מרגיש כמו עוול להוסיף את שם המשפחה שלה פתאום , כאילו כל תוספת רק תגרע מכוחו של שמה הפרטי, שגם ככה יש לו נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה.
בת-שי נכנסה לי ללב מהרגע שגיליתי אותה. אתן בטח חושבות: נו ברור, מאסטר-שף, שם בטח רובכן הכרתן אותה. אז דווקא לא, כי בתור מישהי שלא צופה בטלוויזיה באופן מוצהר, אין לי היכרות עם אף פליט ריאליטי. בכלל, זה מוזר לי להתייחס אליה כפליטת ריאליטי כי כאמור זה שונה לחלוטין מהאופן שבו הכרתי אותה: יוצרת תוכן מבריקה.
ההתעקשות שלי להישאר מנותקת מכל מה שקורה בטלוויזיה הכי מדוברת בישראל, מאפשר לי להגיע למפגשים וירטואליים ולעתים גם פיזיים עם אנשים שיש נטייה לפתח לגביהם דיעות מוקדמות כלשהן מצפייה בהם על גבי המסך – עם דף חלק לגמרי. עד עכשיו אין לי מושג אם בת-שי הייתה דמות פופולרית, איך עברה מסך, באיזה שלב הודחה ומה היה בתוכנית: אני מודה שיש לי כל כך מעט עניין בזה שאפילו לא חלפה בדעתי המחשבה לבקש רכילות כלשהי שקשורה בתוכנית, אז אם למטרה הזו הגעתן – מצטערת לומר שכשלתי בתפקידי.
במקום זאת, אספר לכן שמדובר בבחורה שהניגודים בה לא מפסיקים לסקרן אותי. אמביציוזית שיודעת את הערך שלה אבל לא חוששת לחלוק רגעים של חוסר ביטחון גם כשזה פוגש אותה ברמה המקצועית. עושה רושם של טיפוס נינוח ורגוע אבל גם לא חוששת לשתף רגעים של מתח גדול כשמשהו קורה בחייה. מעבר לכך שכבר יש לי היכרות קצת יותר עמוקה איתה מעבר לגבולות האינסטוש, אני מרגישה שאת כל זה הייתי יודעת עליה גם אילו הייתי נשארת עוקבת בלבד- כי היא מצליחה לשקף את עצמה היטב בתור דמות מורכבת, וזה אחד האתגרים הגדולים של יוצרי תוכן מול המסך: לא ליפול לקלישאה של דמות שטחית עם נרטיב מובהק אחד.
אני מניחה שגם שותפות גורל קירבה בינינו. שני ההורים שלי עדיין בחיים, לכן אני נמנעת מלהיכנס לפרטים מדויקים – אך ההורים של בת-שי אינם, ואת הסיפור שלה היא בחרה להוציא לאור יחד עם התוכנית. מאחר שזה עוד חלק מהותי בסיפור החיים האישי שלה שלא הכרתי אך היה ידוע לצופי מאסטר-שף, גיליתי אותו במקרה בזכות השתתפותה בתוכנית המעולה "סליחה על השאלה" והופתעתי עד מאוד. מזהירה מראש: החלק הבא עשוי להיות טריגרי לנפגעות אלימות.
גם בתור מי שחוותה דבר או שניים בעצמה בחייה, אני מודה שהופתעתי כי ההבנה שבת-שי עברה התעללות בילדותה, הפגישה אותי עם סטריאוטיפים שקיימים אפילו אצלי. בת-שי בכלל לא "נראית" קורבן, או "מתנהגת" כמו קורבן, אז איך זה הגיוני שיש לה סיפור חיים כל כך קשה? (למי שלא מכירה: אמא שלה נפטרה בגיל צעיר, אבא שלה התעלל בה ובאחיה במשך שנים, עד שאזרה אומץ להתקשר למשטרה ולמעשה חילצה אותם בעצמה מהבית. בת-שי ואחיה עברו לגור אצל דודתה מצד אמא, אביה נפטר לפני כמה שנים ללא שום סגירת מעגל).
נוצר אצלי דיסוננס כל כך גדול בין האישיות התוססת שלה והקריינות הכיפית שלה לסרטונים לבין סיפור חיים כל כך מורכב – שלקח לי רגע להזכיר לעצמי: היי, אבל את כבר יודעת שאין דרך אחת להתמודד עם אלימות, את כבר יודעת שאפשר לצאת מנצחת מהצד השני ולהתגבר על נסיבות החיים שלך, את יודעת שאין באמת מאפיינים לילדים שעוברים אלימות – המאפיינים שמורים להורים שלהם. אז אם אני יודעת את כל זה והופתעתי בכל זאת, אני רק יכולה לדמיין לעצמי איזה שירות בת-שי עושה עם הסיפור שלה לאלו שאינם יודעים בכלל (ומאחלת להם כמובן שגם לא יידעו).
בדיוק בגלל זה היא בוחרת לפעול בתחום ומעבירה הרצאות לאנשי מקצוע בתוך המערכת איך להכיל ולסייע לילדים שעוברים התעללות. מדברים איתנו על תמרורי אזהרה לנשים שעוברות התעללות לא מעט בשנים האחרונות, היא אומרת, וזה חשוב והכרחי – אבל באותה נשימה, חשוב גם ללמד ילדים לעשות אותו דבר. לא תמיד האמהות נמצאות בעמדה שיכולה להגן עליהן ולעתים הן אלו שמתעללות, ולכן הילדים עצמם צריכים לרכוש את הכלים לזהות, לאותת, להניף דגל. היא עד היום לא יודעת איך אזרה אומץ להרים טלפון למשטרה כדי לחלץ את עצמה ואת אחיה מהסיטואציה המסוכנת שבה נמצאו – אבל מנסה לפרק את זה לגורמים כדי לעזור לילדים ולעזור לאנשי מקצוע לעזור להם. על הכח הזה, לספר את הסיפור שלה שוב ושוב (קונספט לא פשוט בפני עצמו, בוודאי לא עבור מישהי ששמרה אותו בעיקר לעצמה עד לאחרונה) ולפרק אותו למסקנות ותובנות שיכולות לעזור לילדים אחרים – אני כל כך מעריצה אותה.
אחד הדברים הכי מערערים בסיטואציות אלימות שחווים כילד, חוץ מאובדן הביטחון והפחד המובנים מאליהם – זו התחושה שזה מגיע לך וזו תחושה שאף אדם "מבחוץ" לא באמת מסוגל להבין. התחושה שאתה כנראה ילד רע או ילדה רעה ולכן זה מסביר את כל מה שקורה לך, אחרת איזה עוד הסבר יכול להיות לזה? לעתים אנחנו כאנשים מבוגרים פועלים לפי רציונל דומה ומתרצים את ההתנהגות של האדם האלים, אבל כשזה קורה בשנים שבהן יסודות האישיות שלנו נבנים? זו תופעה כמעט בלתי נמנעת. בת-שי בעיניי היא גיבורה לא רק על שיחת הטלפון למשטרה באותו ערב, אלא על כך שלא האמינה לנרטיב הזה – ובחרה להאמין בעצמה. הלוואי שכל ילד או ילדה שהיו או עוד יהיו בסיטואציה כזו לא ייאבדו את ההבנה הבסיסית הזו שזה לא מגיע להם והם ראויים לכל כך הרבה יותר טוב.
בואו נדבר על תוכן
אני יכולה לעסוק כאן עוד ועוד בסיפור החיים של בת-שי, אבל בדיוק כמו שאני מרגישה שזה לא הדבר הראשון שמגלים לגביה – כך אני גם לא רוצה שזה יהיה מוקד הכתבה כולה. נמשכתי אל החשבון שלה באינסטגרם בזכות התוכן המבריק מבלי שידעתי מי היא, אז למה שלא נדבר עליו? קודם כל, אציין שאני כל כך מעריכה את הראייה העסקית שלה: בת-שי זיהתה שיש לה כאן רגע מדויק למנף את החשיפה וההתעניינות שנוצרה סביבה בעקבות התוכנית.
במקום לספק אייטמים למדורי רכילות – היא עבדה, והיא לא הפסיקה לעבוד עד שפיצחה את סגנון הגשת התוכן הכי ייחודי שנחשפתי אליו לאחרונה: רילס קצרים (עד לאחרונה הם היו מוגבלים ל-30 שניות בלבד), שערוכים בקצב מדויק ומהיר על השניה – ומלווים בקריינות המשעשעת של בת-שי, שמוסיפה קריצה והומור לכל מתכון. הדבר שהכי מפתיע בהם זו העובדה שמדובר במתכונים שעומדים בפני עצמם ואפשר באמת לשחזר אותם. יש לתוכן הזה ערך שהוא גם מבדר וגם פרקטי -והשילוב ביניהם הוא זה שממשיך להזניק את החשבון שלה גם הרבה אחרי ימי המאסטר שף.
מה שמדהים בכל זה, שהיא לא הייתה "צריכה" למצוא פיצוח כזה. בקלות הייתה יכולה להסתמך על ההצלחה שלה בתוכנית ועל העובדה שתחום האוכל הוא ויראלי ממילא – מבלי לייצר לעצמה חתימה כל כך מובהקת שאנשים גם אחרי שנים בתחום לא מצליחים לגבש. עבור בת-שי היה ברור שקריירה כיוצרת תוכן היא הדבר הנכון עבורה, שמאסטר שף היה מקפצה מעולה עבורה אבל לא המהות כולה. היא מספרת שדיברה אל העוקבים שלה כאילו היה מדובר בכמות של עשרות אלפים גם כשהיה מדובר בכמה מאות בודדים וזה לא עניין של Fake it till you make it, אחד המשפטים השנואים עליי של התקופה – אלא כי באמת האמינה וידעה שתהיה שם בקרוב.
בואו נדבר על עיצוב
מרגיש לי שבת-שי קצת היססה לארח אותי בדירה שלה או בכלל, להראות אותה בשלמותה בפומבי, כי היא לא מרגישה לה לגמרי שלה עד הסוף. היא ובן זוגה (עליו נדבר עוד מעט) עברו לגור בדירתו של רופא שנמצא ברילוקיישן בניו יורק והשאיר מאחוריו נכס מדהים, as is, שאליו בת-שי ואיתן עברו עם החפצים שלהם, עם הכלבה שלהם תות ועם תחושה נפלאה וגם מוזרה שהם גרים בבית מדהים של אדם אחר.
עם עבודת אמנות ענקית שבמרכזה יש פסטה, מטבח מרווח ומאובזר והרבה אור- אני מודה שאם הייתן אומרות לי שבת-שי עיצבה ותכננה את הדירה הזו עד לפרט האחרון לא ממש הייתי מופתעת. בכל אופן היה כיף מאוד לצלם בדירה כזו, שלא בדיוק שכיח לפגוש בלב תל אביב – זו עם האמבטיה הענקית ועם עבודות אמנות בכל פינה. כמו כן, זכיתי כנראה להגשים חלום של אנשים רבים כשבת-שי ממאסטר שף הכינה לי ארוחת בוקר, רק שמבחינתי זו חברה שהאכילה אותי בפחמימות טעימות ואני בכלל מתוך הבורות שלי לא מודעת לגודל המעמד.
בואו נדבר על אהבה
אני לא טיפוס שמאמין בחוויות מתקנות. אני לא מחפשת אותן, אני לא מצפה להן, אני אפילו חוששת מהציפיה להן. למעשה, במשך שנים חששתי להביא ילד כדי לא להפיל עליו את מטען הציפיות שעשוי להתלוות לכך וכדי שלא יסתובב כל חייו עם תווית של "חוויה מתקנת" – אבל אחרי שהכרתי את בת-שי נוכחתי לגלות שחוויה מתקנת לא חייבת להיות מלווה בציפיות מעיקות ולחץ עצום, אלא יכולה להיות חוויה מתוקה ונעימה.
לחוויה המתוקה והנעימה של בת-שי קוראים איתן, שאיתו היא מתחתנת בחודש הבא. אין צורך לקרוא לו "חוויה מתקנת", מספיק לראות איך העיניים שלה נוצצות בכל פעם שהיא מדברת עליו כדי להבין שזה בדיוק מה שקורה פה. עבודה עצמית והאמונה שמגיע לך יותר, יכולים ליצור מערכות יחסים בריאות גם על שברי מערכות יחסים קודמות. מה שאני רוצה לומר: לא חובה לצפות במודל של קשר בריא כדי להצליח לקיים אחד כזה בעצמך, אפשר לפסל קשר כזה גם מהידיעה מה אסור שיקרה ומה לא תרצי שיחזור על עצמו שוב. הנה, אפילו הצלחנו לסגור את הכתבה עם They lived happily ever after מהסרטים.
למקרה שעדיין לא עשיתן את זה – חובה עליכן לעקוב אחר בת-שי באינסטגרם והיי, זרקו כאן איזו תגובה נחמדה ותרימו לנו, כי למה לא בעצם?