בפוסט שפרסמתי לא מזמן על ויברטורים, התייחסתי למושג "משחק מקדים", שבעצם מרמז שכל מה שקודם לחדירה של פין בנרתיק, הוא אינו מין בפני עצמו אלא רק מהלך מקדים לכך. היות ואני תמיד מדברת על כך ששפה בוראת מציאות, אפרת העירה את תשומת לבי לכך שהטרמינולוגיה שעשיתי בה שימוש היא לא נכונה לאג'נדה של המגזין. לא רק שקיבלתי את ההערה, אלא גם ביקשתי ממנה לכתוב פוסט אורח על כך, כי גם לי יש הרבה מה ללמוד בנושא ואני תמיד שמחה לפרסם פוסטים אורחים שמאירים אור על כל מיני סוגיות חשובות.
רופאים, אחיות ומשחק מקדים: על השפעת השפה במיטה שלנו
עם פרוץ מגפת הקורונה, צוותי הרפואה קיבלו התייחסות בתקשורת עם הכינוי "רופאים ואחיות". ההתייחסות הזאת ספגה ביקורת מוצדקת על השימוש המגדרי והסטריאוטיפי כאשר פונים בין היתר גם לרופאות ולאחים.
במכתב של "דברו אלינו" (יוזמה הקוראת לשימוש בשפה שוויונית) אל דובר משרד הבריאות, נכתב כי "צמד מילים זה מייצר היררכיה מגדרית בין התפקידים ומקבע תפיסת מקצועות סטריאוטיפית, מיושנת ולא בהכרח נאמנה למציאות…"
היום, הייתי רוצה להרחיב את הדיון הזה, למקום חשוב לא פחות, שרובנו לא מודעות עד כמה נשלט על ידי סטריאוטיפים, מיתוסים ודעות קדומות (אשר בין היתר מקובעים בשפה שבה אנחנו משתמשות): המקום הזה הוא המיטה שלנו. או המטבח, המרפסת, המקלחת, או היכן שאתן אוהבות לקיים יחסי מין.
פער האורגזמות: נשים חוות פחות אורגזמות מגברים
בסקר שנערך בקרב אלפי נשים וגברים, 64% מהנשים לעומת 91% מהגברים ענו שחוו אורגזמה במהלך המפגש המיני האחרון שלהן/ם.
ובסקר אחר, שנערך בקרב 2000 נשים הטרוסקסואליות, 57% ענו שהן חוות אורגזמה ברוב או בכל הפעמים שהן מקיימות יחסים עם הפרטנר, בעוד ש-95% מהן ענו שהפרטנר שלהן חווה אורגזמה ברוב או בכל הפעמים. המצב גרוע יותר כשמדובר בסטוצים.
הפער הזה בין גברים ונשים, נקרא פער האורגזמות או פער העונג (The orgasm/pleasure gap). נכון, אורגזמה היא לא בהכרח ה-מדד להנאה מיחסי המין, יש נשים ש(עדיין) לא חוות אורגזמה ועדיין מאד נהנות ממין. אולם אורגזמה היא בהחלט תוספת נחמדה ויכולה במידה מסוימת להעיד על איכות יחסי המין שאנחנו מקיימות.
הסיבות לפער האורגזמות
למיעוט האורגזמות אצל נשים יש גורמים רבים, ביניהם: דימוי גוף ירוד, יחס החברה לאישה מינית, חוסר בתקשורת בין בני זוג ועוד. אך הגורם הכי משמעותי לפער הוא במיקוד שלנו (גברים ונשים) על אקט החדירה. למרבה הצער, גדלנו בתרבות המעריכה יתר על המידה את הדרך השכיחה עבור הגבר לחוות אורגזמה (חדירה, חבירה, פין בתוך נרתיק, יו ניימ איט) ומעט מידי את הדרך השכיחה והאמינה ביותר עבור האישה לחוות אורגזמה (גירוי הדגדגן).
הסיבה לכך היא כי עדיין, זה מה שאנחנו רואות בכל מקום: אם זה בפורנו שבו נשים מתגרות וגומרות מגבר מפמפם ואם זה בסרטי ההוליווד הרגילים, בהם סצנות הסקס יכללו לרוב חדירה, יחד עם, איך לא, גמירה משותפת. ככה שזה ממש לא מפתיע שהתלונה הכי נפוצה אצל מטפלות ומטפלי המין היא: "איך אני גומרת מחדירה?"
גרוע מכך, גל ה"השכלה המינית החדשה" ממשיך להציף ולהכווין אותנו לנקודות עונג חדשות בתוך הנרתיק ותנוחות מוזרות של "חכמת המזרח" שרק מקדשות ומחזקות את הרעיון ש"כל הנשים יכולות לחוות אורגזמה מחדירה, אם רק ידעו לעשות זאת כמו שצריך", או "אם רק ישתחררו מספיק". מה שיוצר את פירמידת האורגזמות, המרומזת יש לציין, בה יש אורגזמות שוות יותר (נרתיקית, משולבת או טרנס גלקטית) וכאלו ששוות פחות (דגדגנית).
לצערי, זה פשוט לא נכון. רובן הגדול של הנשים לא יכולות לחוות אורגזמה מהגירוי המתקבל בחדירה בלבד. ומכיוון שמעט מאד נשים וגברים יודעים זאת, זה מוביל נשים לחשוב שמשהו בהן לא בסדר, מחשבה שבטח לא מקרבת אותנו לאורגזמה ולסגירת הפער.
מלחמה מופסדת מראש, סליחה, מהנרתיק.
עם כל הרצון הטוב ומשאלות הלב, בנרתיק שלנו יש מעט מאד קצוות עצבים והוא כמעט חסר נקודות הרגישות למגע. המחשה מצוינת לתחושה בנרתיק תתקבל אם תעבירי את הלשון שלך על פנים הלחי. זאת בערך הרגישות בנרתיק. עמומה שכזאת. לעומת זאת, הדגדגן שלנו רגיש ביותר ולכן אנחנו יכולות לחוות דרכו עונג הרבה יותר עוצמתי. זאת מכיוון שבקצה שלו, החלק הנגיש לנו במגע ישיר, יש כ-8000 קצוות עצבים, פי 2 בהשוואה לקצה הפין. בעצם, הדגדגן הוא האיבר המקביל לפין בגוף האישה ולא הנרתיק.
לכן לא פלא שנשים המקיימות יחסי מין עם נשים, חוות הרבה יותר אורגזמות, מהסיבה היחידה שהן מתמקדות יותר בגירוי הדגדגן. מסיבות כאלה ואחרות (למשל, חקירה והבנה למה אנחנו בכלל מתעקשות לחוות אורגזמות חדירה) אני טוענת שהגיע הזמן שגירוי הדגדגן יהיה מוערך במידה שווה כמו החדירה.
לא יותר. שווה.
כמו שאני לא מצפה מגבר לגמור מגירוי ה-Prostatic Utricle (איבר קטן שקרוב לוודאי לא שמעת עליו מעולם, והוא המקבילה הגברית לנרתיק), כך אנחנו צריכות להפסיק לצפות ולהילחץ אם אנחנו לא גומרות מחדירה.
תבינו, אני ממש לא אנטי חדירה, מפני שחדירה בהחלט יכולה להיות תוספת נעימה ומגוונת. אני פשוט בעד החזרת הכבוד האבוד לדגדגן שלנו.
אם במקרה את אחת הנשים שכן חווה אורגזמה מחדירה, אין בזה שום דבר לא בסדר ואני לא אומר לך להפסיק. עוד אציין, שלפעמים, יש נשים שחושבות שהן חוות אורגזמות בחדירה (מכיוון שכן, זה יכול להיות מאד מהנה), אבל כשהן מתחילות לחקור את הגוף שלהן וספציפית את הדגדגן, הן מגלות שמה שחוו קודם, לא היה אורגזמה בכלל ?
עכשיו, כשהבנו את הגורם המרכזי לפער האורגזמות, בואו נראה איך הוא מופיע בשפה שבה אנחנו משתמשות ואיך בעזרת תשומת לב ושינויים קלים בשפה, אנחנו יכולות להביא למהפכה מינית, למיגור פער האורגזמות ולהגברת העונג שלנו.
שפה יוצרת מציאות. ואורגזמות.
דמייני רגע סיטואציה שבה את מקיימת יחסי מין, הבחור שלצידך גומר, ואת… פחות.
האם זה נחשב ששכבתם?
דמייני לעצמך סיטואציה אחרת, שבה הבחור עושה לך ביד. את גומרת ושניכם הולכים לישון.
האם נחשב שכבתם?
אם התשובה שלך שונה בכל אחת מהסיטואציות, וולקאם טו דה קלאב לעולם המגביל והלא שוויוני של השפה שלנו.
סקס
בחברה שלנו, זה לא נחשב סקס אם לא הייתה חדירה ואם הגבר לא חווה אורגזמה.
בחברה שלנו המילים סקס, "שכבנו", ויחסי מין, מתייחסים כולם לאקט החדירה. אם תשימי לב, את תראי בעיתונים ובמגזינים את שלל כתבות ה"תנוחות הסקס המומלצות לאורגזמה גלקטית" ותגלי שכולן משלבות פין בתוך נרתיק. הכתבות המתקדמות ביניהן אולי יזכירו את הדגדגן אבל לא יתפשרו על הפין בנרתיק (יענו, תנוחה המשלבת חדירה תוך כדי מגע דל בדגדגן)
התופעה הזאת לא רק מקיפה אותנו מכל עבר אלא ממש מגדירה את איך שאנחנו תופסות יחסי מין. במספר מחקרים שאלו נשים וגברים האם האקט נחשב סקס כשהאישה לא גומרת והאם זה נחשב סקס כשהגבר לא גומר. גם כאן הופיע פער בתשובות גם אצל הנשים וגם אצל הגברים.
בחברה שלנו, זה לא נחשב סקס אם לא הייתה חדירה ואם הגבר לא חווה אורגזמה. תחשבו על כמה לא שוויוני זה.
משחק מקדים
בתסריט המיני הנפוץ ביותר, המשחק המקדים הוא הכינוי לכל אותן הפעולות שמגיעות לפני החדירה שמטרתן העיקרית היא להכין את האישה לחדירה (פתיחת הנרתיק, גירוי והרטבה).
מכיוון שרוב מה שקורה במהלך המשחק המקדים הוא גירוי חיצוני, זה הזמן בו הסיכוי שלך כאישה לחוות אורגזמה הוא הגדול ביותר. פשוט כי המשחק המקדים לרוב כולל בתוכו את גירוי הדגדגן.
אבל אם אנחנו ממשיכות וממשיכים להתייחס לזה רק כמשחק מקדים, המגיע לפני המשחק המרכזי, או מתאבן לקראת המנה העיקרית, מה שמשתמע מכך זה שזה פחות חשוב, ובכלל שהעונג שלנו הוא לא חשוב. הוא פשוט שלב שגברים צריכים לעבור על מנת להגיע למשחק המרכזי, למנה העיקרית, לחדירה.
ואם נקשר את זה לסעיף הקודם, גברים ונשים רבות לא מחשיבים ומחשיבות את המשחק המקדים כסקס בפני עצמו.
האם היית יכולה לדמיין עולם בו אורגזמה של גבר היא רק "משחק מקדים" ואורגזמה של אישה היא ה-דבר? כנראה שלא. ושוב, המטרה אינה ליצור אי שוויון הפוך. לכן, אם אנחנו רוצות למגר את פער האורגזמות, בואו נתחיל להתייחס ולקרוא למשחק המקדים בתור סקס. בלי קשר למה שיקרה אחריו או לפניו.
There cannot be true quality without equality
הדרך לצמצם ולהעלים את פער האורגזמות ופער ההנאה מתחילה בשוויון בשפה. בואו נתחיל לשים לב לשפה שלנו ושל אחרות ואחרים בטלוויזיה, בסרטים, במגזינים, ברשתות החברתיות ובדיבור שלנו. האם השפה שלנו מעריכה את האורגזמה הנשית באותה מידה כמו את האורגזמה הגברית? האם ה"סקס" שלנו מפלה בין אורגזמות? האם אנחנו משתמשות בשפה מקטינה או עוצמתית?
אני מזמינה אותנו להתחיל לדבר על הדגדגן ולשים אותו במרכז, יחד עם הפין, ולהפסיק להתפשר על העונג וההנאה שלנו ממין.
מזמינה אתכן לכתוב לי בתגובות על אילו עוד מילים וביטויים הקשורים לסקס ולמיניות נשית הגיע הזמן לוותר.
אפרת זיו היא מנחה חוגי בית לנשים בנושא מיניות נשית, מנפצת מיתוסים מתוך שינה ואוהבת לכתוב על מיניות נגישה, פשוטה ומבוססת מחקר.
מוזמנות לעקוב אחריה באינסטגרם או לקרוא עוד באתר.