בעוד דגש רב בהריון מכוון לאזור הגוף והשינויים הפיזיולוגיים – אני מבקשת למקד את הזרקור לענייני הנפש. כי הגוף השתנה, זה נכון, באופן מהותי אפילו אבל בדיוק כפי שסירבתי למדוד את הערך שלי באמצעות הנראות שלי גם לפני ההריון, אני לא רואה סיבה לעשות זאת עכשיו. הערכתי את הבטן שלי כפי שהערכתי את יתר איברי הגוף שלי גם כשלא הייתי בהריון ואפילו כשלא הצלחתי להיכנס להריון, רק מעצם קיומם – לכן אני מעריכה אותה ואותם עוד יותר עכשיו, תחושה שאני מקווה שתמשיך ללוות אותי גם אחרי הלידה כשהגוף שלי עדיין ייראה שונה וכבר לא יכיל בתוכו תינוק, אך עדיין יהיה ראוי מעצם העובדה שהוא שייך לי.
ענייני הנפש לעומת זאת זו סוגיה אחרת לגמרי, כי אילו הייתי מתבקשת לתאר איך אני מגדירה את הערך העצמי שלי, הייתי עונה: באמצעות קריירה ופרודוקטיביות. יש לי קצב עבודה מהיר, מוסר עבודה גבוה, תגובות מהירות ורעיונות שלעולם אין בהם מחסור, זה מה שמאפיין אותי וכך אני מודדת את עצמי. אני העבודה והעבודה היא אני, לא לגמרי מובן היכן אני נגמרת והיכן התוכן מתחיל או להיפך, האם אנחנו בכלל ישויות נפרדות? לא תמיד ידעתי לענות על השאלות הללו באופן חד משמעי.
ואז הגיע ההריון
ובעקבותיו גיליתי שלא ממש מתחשק לי לעבוד. אחדד מה זה אומר כדי שזה לא יישמע דרמטי שלא לצורך: גם כשאני לא בפרודוקטיביות השיא שלי, אני אדם טיפוס שמספיק לא מעט. גם כשאין לי חשק לעבוד, תמיד יש לי מוסר עבודה שגורם לי להשלים את הפעולות ההכרחיות ויהי מה. עדיין חשוב לי לרצות את הלקוחות שלי, חשוב לי לעשות הרבה כסף בתקופה הזו כדי ליהנות מדמי לידה טובים, חשוב לי להיות אדם שתורם את החלק שלו לכלכלת הבית.
יחד עם זאת, מאז שגיליתי שאני בהריון אני עובדת חצאי ימים, באופן קבוע, כבר שבעה חודשים מתוך ההבנה שזו תקופה ייחודית בחיים שלי שבה יש לי הזדמנות לנוח כמה שיותר. אולי לא הבחנתן בכך, אולי זה לא השפיע בשום צורה על צריכת התוכן שלכן אצלי – אבל מבחינתי זה שינוי משמעותי לעומת הגרסה הקודמת שלי שרגילה להיות אונליין, זמינה ועובדת 24/7. מאז שאני בהריון הורדתי את קצב המענה להודעות באינסטגרם, אולי בכך הצלחתן להבחין, אולי אפילו קרה שכתבתן לי ולא עניתי. יודעות מה? זה לא כזה נורא, כי אין שום שאלה בעולם שלי שאינה יכולה לסבול דיחוי.
מאז שאני בהריון הפסקתי למדוד את עצמי במונחים של כמה הספקתי ומה השלמתי, כי גם בימים שבהם לא הספקתי ולא השלמתי – עדיין הייתי עדינה עם עצמי, אפשרתי לעצמי לנוח והרגשתי שהכל בסדר, העולם לא מתמוטט, שום דבר לא קורס כי פספסתי העלאת פוסט ואפילו ניוזלטר. למדתי שאפילו העבודה שלי לא נמדדת בהכרח במונחים של הספק בלבד וגם אם היה משהו שלא הספקתי, הוא ייחכה לי מחר, אנשים לא ייעלמו, הכל בסדר.
שינוי באישיות?
אז אני בעצם מכריזה כאן שחלק מהותי מהאישיות שלי נעלם או לפחות הוריד הילוך משמעותית ועם זאת אני אוהבת את זה. הכיצד? אז האמת היא שאני לא מרגישה שהאישיות שלי השתנתה, אלא שלמדתי לראות בעצמי צדדים חדשים שהם לא רק דרך עדשת הפרודוקטיביות. אני לומדת להסתכל על עצמי לא רק כאשת תוכן או מנהלת קהילה ואפילו לא בהכרח כאמא, אלא כאדם שזכותו פשוט להיות מבלי להוכיח את ערכו באמצעות כל פיסת תוכן.
אם מיד כשנכנסתי להריון התחלתי להריץ בראש כל מיני רעיונות לתכנים ואיך אדבר את האמהות בקהילה שלי באמצעות המילים שלי, איך אהיה שגרירה של נשים אחרות גם כאמא – ככל שהזמן חלף הבנתי שזה לא ממש מעניין אותי, שלא נכנסתי להריון כדי לייצר לעצמי עוד תוכן, שההריון שלי לא נועד לספק קוריוז או בידור לאף אחת ולכן לא הרגשתי צורך לעדכן, לפרט, לכתוב או לשתף (אולי למעט פיסת התוכן הזו, בכל זאת). אני רוצה לחיות את חיי ולעבוד בעבודה שלי תוך כדי מבלי שהשניים יהיו שזורים בהכרח בכל היבט אפשרי.
בהריון הזה בא לי לרבוץ רוב הזמן על הספה ולא לעשות שום דבר אחר, או לתכנן את החדר של הילד ולא לעשות שום דבר אחר, או לבהות בבעיטות ובתזוזות בבטן שלי ולא לעשות שום דבר אחר או לחשוב על רגע הפגישה עם הילד ולא לעשות שום דבר אחר. חוסר המוטיבציה הקשה עליי מאוד אבל ברגע שהבנתי שהרצון שלי לשלוט בסיטואציה הוא זה שיוצר עבורי את הקושי? שחררתי ובמקום להרגיש שאני מאבדת חלק מעצמי, הרגשתי שיש חלקים חדשים שדווקא הרווחתי ולמדתי להכיר מחדש.
מהמקום הזה בדיוק של לשחרר שליטה ואת המושכות, קיוויתי ללמוד את השינויים הכי משמעותיים, קשים ויפים בעצמי, בחיים שלי ובזוגיות שלי מתוך חוויית ההורות ואת השיעור הראשון? למדתי עוד לפני שהפכתי בפועל לאמא. היום יום האישה הבינלאומי ובמקום לספר לכן על כמה שאני וונדר וומן שעושה גם וגם – אני בוחרת לספר לכן שדווקא לא מתחשק לי לתמרן הכל במקביל וגם זה מספיק טוב בעיניי. אני בוחרת לספר לכן שכרגע העבודה שלי היא רק עבודה בעיניי כי הפוקוס שלי נדד למקומות אחרים כחלק משינוי סטטוס גדול בחיים וגם זה מספיק טוב בעיניי.