כשאנחנו מדברות על עסקים איטיים, כמעט תמיד זה יוצג כבעיה שצריך לפתור: אם העסק איטי, סימן שצריך לעשות משהו בנדון. אנחנו חיים בעולם מהיר, בקצב מהיר, עם חשבונות מהירים והוצאות גדולות – מה פתאום להאט את הקצב עם העסק? אז אחדד: לבנות את העסק לאט לא אומר שאני עובדת לאט או עובדת מעט, לא אומר שיש משהו לא תקין (לפחות לתפיסתי) באופן שבו אני עובדת בתוך העסק שלי, אבל זה אומר שאני בונה אותו צעד קטן אחר צעד קטן, חוזרת אחורה אם צריך, מוודאת שהכל מרגיש לי נכון ומתקדם בדיוק בקצב הנכון לי. לאט. מדברים הרבה על צרכנות איטית, אופנה איטית וכו', אני כאן כדי לדבר איתכן על עסקים איטיים.
האם לבנות עסק 12 שנים זה ריאלי?
את הפוסט הראשון בבלוג שלי כתבתי במאי 2009 (בבלוג שכבר לא קיים) ולכן אפשר לומר בבטחה שיש היום בחורות צעירות שעושות יותר כסף בסושיאל מדיה ממני ועדיין היו בחטיבת הביניים כשהתחלתי לכתוב בו. עקרונית האגו שלי אמור להיעלב מההשוואה הזו אבל אני שואלת: למה בעצם? למה אני אמורה להשוות את עצמי לאחרות? אמנם אני בונה את העסק שלי כבר למעלה מעשור אבל אם תשאלו אותי, אני עדיין רחוקה מהלגיע לשיא שלי – וברור לי שזה יקרה יום אחד. אני עדיין לא מרוויחה את הסכומים שהייתי רוצה להרוויח, אני עדיין לא שם דבר מוכר אצל כל העסקים כפי שהייתי רוצה להיות – אבל אני יודעת שזה יקרה, בקצב שלי. מעולם לא התפוצצתי או הפכתי לסיפור הצלחה בין לילה אבל העובדה היא, שאני מצליחה להגדיל את מעגל הקוראות והנשים שמכירות אותי כל פעם מחדש לאורך השנים, כבר הרבה שנים – מה שמסמן לי שהעסק לא תקוע, אלא נמצא באופן עקבי בכיוון הנכון.
נשאלת השאלה, האם לבנות עסק במשך כל כך הרבה זמן זה ריאלי? במקרה שלי, לא ממש הייתה לי ברירה. כשהתחלתי לכתוב כתחביב, לא הייתה ההבנה בארץ ואפילו לא בחו"ל שמדובר בתחום שאפשר להתפרנס ממנו, כך שבמשך שנים לא הרווחתי מהעשייה שלי שקל כי לא הייתה אלטרנטיבה אחרת. אבל זה לא אומר שזה היה זמן שבוזבז לשווא: הכתיבה שלי פתחה בפניי דלתות, איפשרה לי לנהל ערוצי מדיה של לקוחות, במשך כמה שנים אפילו איפשרה לי לנהל אתר תוכן גדול בתור שכירה – לכל אלו לא הייתי מגיעה אילולא הייתי לוחצת על כפתור Publish אי שם במאי 2009.
למרות זאת הגעתי למצב שאני עוסקת בתחום שלי במשרה מלאה, כלומר מתפרנסת אך ורק מהתוכן שלי, רק החל ממאי 2020, כלומר 11 שנים נדרשו כדי שזה יקרה סוף כל סוף ואעשה את הצעד המתבקש בכיוון. בנוסף, הייתי צריכה לקבל את הבעיטה בישבן מהתופעה האלמונית שאנחנו מכירות בתור קורונה, שגרמה לי לאבד כמעט את כל הלקוחות שלי ולהחליט שאני יוצאת לדרך עצמאית חדשה במסגרת העסק הקיים שלי.
מה זה אומר לבנות עסק לאט?
+ זה אומר שאני אומרת הרבה יותר 'לא' מאשר 'כן'. אני לא אומרת את זה כדי להחמיא לעצמי, זה לא humble brag . בסופו של דבר חשוב לי להרוויח כסף, אני שקופה איתכן כשאני מרוויחה כסף מהתוכן שלי ואני מקווה שכך זה ימשיך ויגדל. יחד עם זאת, בהתנהלות הפנימית של העסק שלי, אני יודעת שאני מסרבת הרבה יותר מאשר מסכימה ומסרבת מכל מיני סיבות שאולי זה לא באמת מוצדק לפסול עבורן עסקאות – כי לי זה מרגיש לא נכון. היות ואני הפנים של העסק שלי, חשוב לי שכל מה שיתפרסם אצלי, לא משנה באיזה תחום, יתחבר אליי בצורה הגיונית. חשוב לי שזה ייראה כמו חלק טבעי מאורח החיים שלי ואפילו יותר מכך – חשוב לי שזה באמת יהיה חלק מאורח החיים שלי.
אין לי פחד "להתמסחר", אני חושבת שאנחנו משתמשים לשווא במונח הזה כדבר שלילי כשבפועל להרוויח כסף בעולמנו זה דבר חיובי, לשלם חשבונות זה דבר חיובי, להתקדם וליהנות מהחיים זה דבר חיובי. כולנו ממוסחרים ברמה כזו או אחרת כי אף אחד מאיתנו לא פועל בוואקום, כסף הוא גורם משמעותי לכל שכירה ולכל עצמאית – וכך זה צריך להיות.
יש לי פחד לעשות כסף בצורה שאני לא מאמינה בה, יש לי חשש להיות מונעת מפחד כלכלי קיומי, יש לי רתיעה מלבצע שיקולים אך ורק על סמך כסף. כל אלה הם דברים שקרו בחיי העסק שלי בעבר בתקופות כאלה ואחרות בחיים שלי ותנו לי לומר לכן: אני סלחנית כלפי עצמי על טעויות שעשיתי אבל לא שוכחת אותן והן מלוות אותי כתזכורת לא לעשות טעויות כאלה גם בהווה ובעתיד.
+ אני לא בוחרת קיצורי דרך, אני משתדלת לא לעשות דברים שנועשו ליצור רעש על פני השטח רק כי אני יודעת שזה יגדיל את המדיות שלי. אם אני יוצרת תוכן שאני צופה שהרבה אנשים יזדהו איתו ומכאן שגם אני אגדל בזכותו, חשוב לי שזה יהיה תוכן שבאמת יבוא ממני ויהיה לו ערך אמיתי, לא סתם ססמאות שקל לשתף ולשכוח בין רגע. ראיתי הרבה מאוד מגמות ויוצרות תוכן באות והולכות בשנים האחרונות והיות ואני כאן לטווח ארוך, אני שומרת את האנרגיות שלי גם במחיר של לעשות פחות רעש.
+ אני מאמינה שהבחירה שלי במותגים לעבוד איתם ובעסקים שאני מנהלת סוללת לי את הדרך לעבודה שאני רוצה לייצר לעצמי. כלומר אני לא רואה את הסירוב שלי כעסקה מפוספספת או כבחירה שמגבילה אותי, אלא אני רואה את זה כהזדמנות לשרטט ולאפיין את הדנ"א של העסק שלי עוד יותר. על כל עסקה שאני בוחרת "לאבד" אני יודעת שאקבל עסקה גדולה וטובה יותר שתתאים לי יותר. דרושה הרבה אמונה בעסק כדי להיות מוכנה לוותר על עסקה שתשלם לך חשבונות עכשיו לטובת פוטנציאל גדול יותר בהמשך, אבל כל פעם שעשיתי את זה – זה הוכיח את עצמו.
+ אני בוחרת לתמחר את השירותים שלי בהתאם לערך התוכן והמכירות שאני מסוגלת להביא ללקוחות שלי ולא בהכרח לפי הסכומים שנהוג לבקש באינסטגרם/ במספרים בסדר גודל שלי/ המוניטין שאני רוצה שיהיה לי – כי חשוב לי לייצר לקוחות חוזרים ומרוצים לטווח ארוך. אני מבקשת סכומים שאני מגדירה כנוחים (ברור לי שלכל עסק יש הבנה משלו מה נוח מבחינתו ומה לא) ונחשבים כנוחים בתעשייה, אך כאלה שעדיין מכבדים את העבודה שלי ואני מרגישה איתם שלמה, מבלי לשאוף להיות היקרה ביותר בביזנס ומבלי להסתכל אך ורק על שורת הרווח הסופית מהעסקה. התחום היחידי שבו אני יכולה לומר שאני בסקאלה היקרה היא בייעוץ, כי לתפיסתי, הידע שלי הוא הנכס הכי משמעותי ויקר שיש לי.
איך מתקיימים ככה?
ובכן, אם אני פה סימן שיש בסיס כלכלי עבורי להימצא כאן אחרת כבר הייתי אומרת לכן סיונרה חברות! חפשו אותי בעבודה המשרדית שלי ב-09:00 עד 18:00 (ואין מניעה שזה יקרה בעתיד), אין לי שום כוונה לשבת בבית בלי עבודה ובלי הכנסות, רק כדי לתחזק את הטייטל של "יוצרת תוכן במשרה מלאה". כשבונים עסק לאט, זה אומר שצריך לחשוב על כמה פתרונות וכמה אפיקי הכנסה במקביל, זה אומר שצריך לחשוב על אסטרטגיה של ממש, זה אומר שצריך להשקיע בחזרה בעסק כדי שיגדל קצת כל פעם. זה אומר שדברים לא באים בקלות ובמהירות, שעסקאות גדולות לא נחתמות בבת אחת והאמת? אני דווקא חושבת שזה דבר חיובי.
כי אילו הייתי מרוויחה X כסף מפרסום באינסטגרם לדוגמה וזה היה מאפשר לי לחיות מעולה מבלי לעשות שום דבר נוסף, ייתכן שהייתי מפסיקה לייעץ. ייתכן שהייתי מפסיקה לכתוב כאן, כי למה לטרוח לייצר גם תוכן בחינם? ייתכן שהייתי מזניחה את הפטריאון, לשם אני מייצרת עוד כמויות תוכן שבועי לתומכות בתשלום. ייתכן שכל זה היה הופך את העבודה שלי להרבה יותר יעילה לטווח קצר, מכיוון שהייתי משקיעה את כל המשאבים שלי בפלטפורמה שמכניסה לי הכי הרבה כסף, הגיוני, לא?
אבל מה היה קורה בעוד שנה? או שנתיים? מה אם צורת הפרסום באינסטגרם תשתנה שוב? או אאבד מהרלוונטיות שלי בפלטפורמה? מה אם לא אצליח לסגור עסקאות? העובדה שאני בונה את העסק שלי לאט, בוחנת כל פעם בזהירות את השטח, מתקדמת כל פעם קצת, ממציאה את עצמי כל פעם מחדש (ומי שעוקבת אחריי ב-12 השנים האחרונות יודעת שהמצאתי את עצמי מחדש כבר אינספור פעמים בשלב הזה) – מאפשרת לי תמיד להיות מודעת לאפשרויות שעומדות בפניי ובמקרה הצורך, להשתנות בהתאם.
אני מבינה שצורת העבודה הזו לא מתאימה לכל אחת, הרי כולנו שואבות השראה מסיפורי הצלחה מהירים ונוצצים, של אנשים שבנו אימפריה גדולה יותר משלי תוך שנה או פחות (ויש כאלה, שלא יהיה ספק) ופחות מסיפורים כמו שלי, שלא מוגדרים כמו סיפורי הצלחה קלאסיים איך שלא תסתכלו על זה. לעבוד 12 שנים בתחום מבלי לפרוץ באמת? אממ.. זה לא בדיוק חומר לפורבס. מנגד, אני חושבת שריאלית רוב הסיפורים ממוקמים בסקאלה אחרת לגמרי, של אנשים מתייאשים מהר מדי ונוטשים, עוברים הלאה כי לא קיבלו את ההצלחה לה קיוו, לא זו המהירה ואפילו לא זו בפרק זמן סביר. אני חושבת שיש הרבה מה לומר על כושר התמדה כמו שלי, להיות בתחום הזה 12 שנים, בטח בתקופה שבה אנשים נכנסים אליו מראש עם הציפיה לעשות כסף קל ומהיר ולא תמיד מצליחים.
עסק עצמאי דורש היערכות כלכלית שעליה דיברתי לא פעם וזה נחוץ גם מהסיבה הזו: היערכות כלכלית מאפשרת סלקטיביות בבחירה עם מי לעבוד, כי לחץ כלכלי מנטרל בסופו של דבר את רוב האסטרטגיות הקיימות. אז אני מקווה שהפוסט הזה מעודד אתכן, בעלות עסקים, שעוד לא נמצאות במקום שבו היו רוצות שנתיים אחרי, שלוש שנים אחרי וכו'. אני תמיד בעד לבחון שהכל עובד כמו שצריך ואתן אכן מתקדמות וגדלות, אבל בהנחה שזה המקרה – אולי אתן פשוט בונות את העסק שלכן לאט כמוני ואולי ההצלחה שלכן לא תגיע בבום אלא במנות קטנות ועקביות לאורך הזמן, וגם זה בסדר.